הכל במשפחה: חזרה תיאטרלית למערכת המשפחתית המשותפת

טרילוגיית הוואדה של מאהש אלקנצ'וואר היא החזרה תיאטרלית בת תשע שעות העוקבת אחר התפתחות המבנה המשפחתי המשותף בחברה שלנו.

קריאת מסך: טרילוגיית וואדה (ואדה צ'ירבנדי, מגנה טאליאקאטי ויוגאנט) מועלית באודיטוריום רם קרישנה מור בצ'ינצ'וואד, מומבאי. (מקור: ראג'ש סטפן)

באולם Dinanath Mangeshkar Natyagriha של השפל, במומבאי, הקהל מטפטף לאט פנימה. יש מקום ל-900 אנשים בפנים ובקרוב החלל הזה מתמלא כמעט לגמרי. כולם נוכחים כדי לקבל טעימה מחוויה ייחודית - של צפייה בסדרת מחזות שהועלו גב אל גב על פני תקופה של תשע שעות. המחזות, בבימויו של צ'נדרקאנט קולקרני, הם חלק מטרילוגיית וואדה. פרי עטו של המחזאי המהולל מאהש אלקנצ'וואר, הטרילוגיה כוללת את ה-Wada Chirebandi הקלאסי, ואחריו חלק שני ושלישי, Magna Talyakathi ו- Yugant, בהתאמה. למחזאי בן ה-78, שמתגורר כיום בנאגפור, עומדים לזכותו גם מחזות כמו הולי, שעובד מאוחר יותר לסרט על ידי קטן מהטה; וכן, מסיבה, סאטירה על האליטה האמנותית האורבנית, שהייתה סרט ההמשך של גובינד ניהלאני ל-Ardh Satya.

עם זאת, בתקופות של נטפליקס, לצפות מהקהל לצפות בהצגות בינג' הוא מסוכן, מודה קולקרני. עם זאת, הוא היה בטוח שזה עשוי להצליח למדי מכיוון שהוא הסתמך בחלקו על המסורת המאראטית העשירה של צפייה בנטקים. הוא גם התבסס על חדשנות הרעיון והפופולריות הכללית של הטקסטים. אלקנצ'וואר כתב את וואדה צ'ירבנדי לפני 35 שנה, אבל המחזה ממשיך להיות מועלה כעצמאי בשפות שונות גם היום, אומר קולקרני.

ואדה צ'ירבנדי, המתרחשת בוואדה (אחוזה) בכפר וידרבהא במהלך שנות ה-70, מדברת על התפוררות המשפחה המשותפת דרך סיפורה של משפחת דשפנדה. זה מתחיל עם שמגיע סודהיר ממומבאי, חמישה ימים לאחר מות אביו. יחד עם אשתו אנג'לי, הם אמורים להישאר למשך 13 ימי האבל. המשפחה כוללת את אמו, סבתו, אחותו הרווקה פראבהה, אחיו הבכור בהסקר ואשתו ושני ילדיו. הסיפור סובב סביב מערכות היחסים לאחר שסודהיר מתרחק מכל אחריות כלפי המצב בבית משפחתו. המבנה המתפורר של הוואדה הופך לסמל הזמנים המשתנים. ואדה צ'ירנבנדי, שנכתבה בשנת 1982, הופיעה לראשונה על הבמה בשנת 1984, בבימויו של ויג'איה מהטה.

בהפסקה קצרה, חברת הקהל, אלקה קולקרני, מזכירה שהיא צפתה בעבר בוואדה צ'ירבנדי. אבל זה עדיין מושך אותה כי זה מזכיר את הפעמים שהיא ראתה. אירועים אלו התרחשו בכל כך הרבה משפחות מהרשטריאן. בני המשפחה שנשארו בכפר חשבו שאלו שעברו לערים מצליחים כלכלית בעוד שהתושבים בעיר לא הבינו את המצב ואת הבעיות של חיי הכפר, אומרת אלקה, בשנות החמישים לחייה.

לדברי המחזאי ממומבאי ראמו רמנתן, הברק האמיתי של המחזה טמון במה שקורה מחוץ לבמה. במחזה זה, אלקנצ'וואר נוגע גם בחוסר התוחלת של מסורות מסוימות, בפטריארכיה ובדינמיקה המשתנה של הקסטה. המחזאי גם הצליח לחזות את ההשלכות של ההגירה מהכפר לערים כמו גם את המשבר החקלאי באזור, דברים שאנחנו מדברים עליהם היום, הוא אומר.

השני בטרילוגיה, Magna Talyakathi, או הבריכה, מדבר על שאיפות עיירות קטנות, עלייתו של הנובו ריץ' וההשפלה המוסרית הכללית של החברה דרך בנו של בהסקר.

קולקרני אומר שהוא נכח בקריאה הראשונה של המחזה בביתו של שרירם לאגו ב-1995: כששמעתי את מגנה טאליאקתי, אהבתי את התקדמות הדמויות והייתי להוטה להעלות אותה. אבל לאלקנצ'וואר היה תנאי אחד: שהוא יביים את שני החלקים ביחד, עם הפסקה קטנה בלבד ביניהם.

זיהוי עץ ליבנה על ידי קליפה

קולקרני מצא תמיכה ב-Vijay Tendulkar, שעמד אז בראש קבוצת התיאטרון Awishkar שבסיסה במומבאי, שהייתה בלב התיאטרון הניסיוני המארתי. אוישקר נכנס להפקה ובזמן שהחזרות לשתי ההצגות נמשכו, קולקרני קיבל הודעה מאלקנצ'וואר שהוא כתב חלק שלישי, יוגנט.

(מקור: ראג'ש סטפן)

הפעם הראשונה שבה הטרילוגיה כולה הועלתה, אם כן, הייתה כיצירת תיאטרון ניסיוני בשנת 1999. היא נפתחה ב-Ravindra Natya Mandir בדאדר והועלתה במומבאי, פונה, נאשיק ונאגפור.

החלטתו להעלות את הטרילוגיה שוב, כעת, אחרי כל השנים הללו, נובעת גם מהרלוונטיות שלה. אם הדור שלי מתחבר לוואדה צ'ירבנדי, היבול הנוכחי של הנוער מוצא את דאגותיו משתקפות ביוגנט, אומר קולקרני. מחזה בן 45 דקות הכולל בעיקר סולילוגים ומונולוגים, יוגנט מתרחש בעתיד דיסטופי. זה מפגיש את שני בני הדודים אבהיי ופראג, כעת בסוף שנות ה-30 לחייהם, פנים אל פנים כשהם מנסים להבין את השורשים שלהם ולהעריך מחדש את החלטותיהם.

הייצור הנוכחי, לעומת זאת, מורכב בקנה מידה גדול יותר ולכן יכול להיחשב מסחרי יותר. קולקרני מבין שהאתגרים להעלאת הטרילוגיה מגיעים עם הבעיה הנוספת של להחזיק את תשומת הלב של הקהל במשך כל אותן שעות, ושמר על מספר ההופעות מוגבל ל-12.

עם זאת, החידוש של טרילוגיה לא היה עיצוב מודע מצד המחזאי. בהערה שלו בספר Dayad שיצא לאחרונה, המאחסן בארכיון את יצירת הטרילוגיה, אלקנצ'וואר מודה בביקורות כלפי מגנה טליאקתי ויוגאנט, ומוסיף כי שני המחזות הגיעו לא מהרצון לגימיק אלא מההפסקות היצירתיות שלו, משום הדמויות סירבו למות.

למעשה, יהיה זה הוגן לומר שרבים בקהל באים לא בגלל הכתיבה של אלקנצ'וואר אלא בשביל השחקנים ועבור קולקרני, שהוא שם מבוסס בתיאטרון המרתי המסחרי. במאי התיאטרון הנודע מוהיט טקלקר, המושב בפונה, שהכין לאחרונה סרט תיעודי חדש על אלקנצ'וואר, אומר, אלקנצ'וואר זוכה לשבחים, אך לא פופולריים במיינסטרים. הסיבה לכך היא שמחזותיו עוסקים בנושאים שגורמים לקהל לאי נוחות.

גורמים במשחק
* למומבאי יש 12 עד 15 אולמות להעלאת מחזות פרסומת מראטיים
* המחזור השנתי של תיאטרון מאראתי בשנת 2015 נאמד ב-15 מיליון רופי
* בעיר רואים מדי שנה בין 20 ל-30 הפקות חדשות
* הצגה זוכה להצלחה אם יש לה יותר מ-200 הצגות בשנה. מחזות ישנים כמו Vastraharan פועלים כבר שנים עם יותר מ-5,000 הופעות