כאשר אוסטאד זקיר חוסיין מהפנט את הקהל עם שירי הטאבלה המבריקים שלו

הקונצרט של טאבלה מאסטרו אוסטאד זקיר חוסיין בדלהי היה ייחודי מסוגו, שם הקשיבו מוזיקאים והמונים למלך התופים.

אוסטאד זקיר חוסיין הוא ילד פלא ותמיד נודע כאמן מבריק, אך בגיל 68 הוא זז מדרגה אחת מעל מעמדו האגדי הקיים.

ישנם שני סוגים של הופעות Ustad Zakir Hussain. הראשון מבריק, ברובו כרוך בכרטיס, וכולל את כל הדיוק והזריזות הנלווים לידעו ולפחד שלו, ונוטה להשאיר אותך עם תחושת הוויה מוגברת. אחרי הכל זו מטרת המוזיקה. ואז יש את הסוג השני, שבו הכניסה חופשית, המעברים שופעים ראסיקים, מוזיקאים בכירים מתחומים שונים מוצאים את עצמם על רצפת הבמה ובמעברים, המונים ומוזיקאים יושבים בסמיכות ומאזינים, ו וואה הופך לאאה. הסוג השני מתרחב מעט יותר. כאן, האמן עושה קצת יותר מהמעשה הרגיל שלו. זה אודה לגורואים שלימדו אותו, מצווה לעוצמה עליונה, הזרי בחצר המוזיקה. וכאן הידיים מסתובבות ליצירת מקצבים, משהו כל כך נדיר, שזוכרים אותו לזמנים הבאים. שזה היה Saraswati puja, הוסיף להשפעה.

זחלים פסים שחורים וצהובים

הערב היה מחווה לנגן הטאבלה האגדי אחמד ג'אן תירקווה, שאורגן על ידי בנו, שחקן הטאבלה ראשיד מוסטפא תירקווה, באודיטוריום סרי סתיה סאי, רחוב לודהי, ניו דלהי. הוא נפתח בהופעה של נכדו של אחמד ג'אן שאריק מוסטפא ואחריו הופעה של שחקני הסרוד אמאן ואייאן עלי חאן. בזמן שהצליל שיחק ספויילס, הם ניסו להשאיר את הרגע מאחור עם הראאגשרי הפנטטוני, ראגה מאוחרת בלילה. ההופעה מיהרה ושטאקטו, אפילו הפכה לא תקינה באמצע, ואחד איחל שיהיה להם זמן להתעמק בסאגה. ראינו מהם טוב יותר.

אלה היו המכות המבריקות של סאביר חאן על הסרנגי שהכריזו על הגעתו של חוסיין. ללהרה (מטרונום קצבי או למוזיקה הנלווית החוזרת שבה התאמות פעימות הטבלה) שניגן במשך השעה וחצי הקרובות היו כמה רגעי אמן. אמנים אלה אינם זוכים להערכה הראויה להם. להרא ראסטה דיכתא חי. אנו עושים את כל הטריקים והתמרונים שלנו רק כי יש להרה מבריקה, אמר, לאחר שלסביר היה רגע של שבץ קסום בסרנגי, הבזק שהזכיר כל כך בבירור לאביו, המאסטרו הסרנגי, אוסטאד סולטן חאן. בזמן שאשתו טוני, אמאן ואייאן התיישבו בשורה הראשונה, זמר הדרופאד וואסיפודין דאגר התרוצץ בין ההמונים כדי להגיע למושבו, והרקדן ססוואטי סן ישב על רצפת הבמה.

לאחר הטוקרה הפותחת ואחריה תקה גרובית, חוסיין התעמק בטאנים במהירות הבזק ואלתר. אצבעותיו הגיעו לפסגות ועמקים דינמיים, רגעים בהם הדאניה (התוף השמאלי והקטן יותר) שלטה בבאניה עם צלילים שלא שמעתם בקונצרטים של טבלה. עד מהרה הוא נראה בראשו דופק אליו נגד השפה, עוברים מקצבים מסורים למקצבים בסגנון רוק בזריזות. לאחר מכן ניגן חוסיין מבני קצב מגוונים תוך שהוא קורא את בול הטאבלה ומשחק אותם לצד. אחד מהם היה אביו, הקומפוזיציה של אוט אללה ראכה, שהגדירה בקצב את מערכת השמש. Ye bade logo ki cheezein hain. הום ​​בס נקאל קארהההיין, הוא אמר. הוא הפה את ההברות. המעברים היו חלקים. האולם שאג במחיאות כפיים. כשההופעה הגיעה ל crescendo, הוא סנוור, וכמו אדריכל קולי מיומן הגיע לסאם בכל פעם עם פריחה.

חוסיין הוא ילד פלא ותמיד נודע כאמן מבריק, אך בגיל 68 הוא זז מדרגה אחת מעל מעמדו האגדי הקיים. הוא התחיל ליהנות מכיף מטורף על הבמה, הוא לוגם משקה צבעוני באמצע ההפעלה שלו ואומר לקהל שלו בצחוק, זה רק מים, הוא משתחווה לחברו האמן המלווה בחצי מגילו - משהו שאנחנו לא רואה במוסיקה הקלאסית ההודית לעתים קרובות, הוא נעים לאחמד ג'אן ולאלה סרסווטי באותה צורה, צוחק עם הקהל שלו ומשתף את המונולוגים המוזיקליים הפנימיים שלו כפי שרבים לא יכולים.

זהו זקיר חוסיין שהוא קצת שונה. לתלתלים שלו אולי אין חיים משל עצמם כמו פעם, אבל המוסיקה שלו בהחלט. זה נהיה יותר אורגני. וכי זה גורם לעצמו להגיע לשלב קונצרטים הוא משמעותי. הוא מוצא ניגון חדש הקיים בקונצרטים שלישיים - שבו עולם הזהירות האצילי נזרק לרוח וכל שנותר הוא אובך - מקורי, יסודי והסוג שנזכר לכל החיים.

סוגים שונים של פירות תמרים