רשום פופולרי
וונדל רודריקס 1960-2020: האמנות לשמור על זה פשוט
חברים ועמיתים זוכרים את וונדל רודריקס כאיש שהעלה את גואה על מפת האופנה, והשאיל את קולו למספר סיבות
וונדל רודריקס. (ארכיון אקספרס) דוד אברהם, מעצב
סוגים שונים של עצים בוכים
וונדל השתייך לדור הראשון של מעצבי אופנה שהציגו אסתטיקה רעננה של עיצוב מינימליסטי. היה לו קול עקבי, אותו החזיק בביטחון כזה, ממש דרך. מעט מאוד מעצבים הצליחו להשיג בהירות כזו. העיצובים שלו היו מאוד מעוררים את הנוף של גואה - פשוט, קליל, קליל ועם תחושת תנועה. בגדיו שיקפו את הטרוייר של גואה. וונדל תמיד היה גאה בשורשיו ובסביבה בה גדל. הרבה מעבודותיו שמו את אור הזרקורים על גואה והוא היה מוביל במובן הזה בהחייאת מסורות הטקסטיל והתלבושות שלה. אתה רואה אנשים לובשים את העיצובים שלו בכל מקום.
דוד אברהם בשנת 2000, בשנה הראשונה של שבוע האופנה בהודו, מעצבים רבים הכבידו על קישוטים. וונדל נשאר עם המראה המינימליסטי הפשוט שלו. הוא היה מודע מאוד לווילון ולחומר ולא כיסה אותו. בזמנו לא ראינו עבודה כל כך נקייה ומינימאלית. האפשרויות באופנה רק התגלו. עורכי המגזינים היו סקרנים ובעיתונים סיפקנו את הזוהר. זו הייתה ארץ גבול והדור הראשון של המעצבים פתח דרך בהודו העכשווית. בקושי עברו 50 שנה מאז העצמאות, יצאנו מהמסגרת הסוציאליסטית ואופנה לא הייתה אז חלק משיחות. עם זאת, כל מעצב התנסה בדרכו שלו ובניגוד להיום, אופנה לא הייתה המבנה המעוגן, הממוסד והמושפע הזה.
וונדל, אפילו עד הסוף, היה כנה לגבי מה שהוא מאמין בו והביע את דעתו. הוא זכה תמיד לכבוד על כך, על יחסו הישר והיכולת שלו לא לקלוט מילים.
ויווק מנזס, מייסד, פסטיבל גואה לאמנות וספרות
וונדל היה סופר מרשים והתרגשתי והרגשתי עד כמה הוא עבד כדי להיות סופר. אם אתה מסתכל על מעצבי אופנה אחרים, היית מגלה שהם לא חד ממדיים, שכולם עושים אופנה, ואם הם עושים משהו אחר, זה יהיה קשור לסגנון. וונדל היה אדם רב פנים ועבד קשה מאוד להשגת מצוינות בתחומים אלה. זה היה מאוד מעניין לגביו. הוא הפיק שלושה ספרים. אני סופר, סופר חרוץ מאוד, אך לא הפקתי ספר כלשהו, ולכן על כתיבתו אני נותן לו קרדיט.
עלה ירוק עם ורידים אדומים
וולושה דה סוזה, דוגמן ושחקן
וולושה דה סוזה הוצגתי לעולם האופנה על ידי וונדל ובצורה הטובה ביותר שיש. הוא גילה אותי בגיל 16 לאחר שהוציא פרסומת כיצד הוא רוצה לגלות כישרון טרי מגואה, ואף פעם לא הרפה לי מהיד לאחר מכן. בזכותו דגמתי לשבוע האופנה הראשון של לקמה בארץ, כיכבתי בפרסומת של פפסי עם שה רוך חאן כשהייתי בן 17, והתגלה כפנים רעננות של MTV. בכל פעם שהייתי נוסע לגואה, הייתי מבקר אותו כי הוא תמיד אהב לדאוג לאנשים ולהאכיל אותם. הוא עזר לי ללכת בתצוגת האופנה הראשונה שלי ולימד אותי איך ללכת, לשבת, איך לדבר ומתי לדבר. עם כל תצוגת אופנה שלו, הוא הבטיח לפתוח או לסגור את התצוגה. הפכתי מלהיות ילדה ביישנית למה שאני היום.
אוניר, יוצר סרטים
אוניר הוא עשה את התלבושות לסרט שלי שאב (2017) ואפילו עשה קמיע בסרט. הוא היה אדם אוהב מאוד שעשה הכל בחינם. הוא נתן תחפושות מסוימות ואפילו אביזרים כגון משקפי שמש וחפצים אישיים לשחקנים, וביקש מהם לשמור אותם. הוא אמר שהוא רוצה שהסרט יצליח ממש. הלכתי לביתו של גואן, שהוא הפך אותו למוזיאון מונדה גואה, המוזיאון הראשון לתחפושות בהודו, והוא לקח אותי מחדר לחדר, ולמחסן וסיפר לי על התלבושות שהוא רוצה להציג. פטירתו מצערת כאשר הוא תכנן להשיק את פרויקט החלומות שלו וכיצד הוא מאחל לרחא לחנוך אותו.
ונדי זוזארטה, סטנד-אפ קומיקס
ונדי זוזארטה וונדל לימד אותי לאהוב ללא תנאי והראה לי כיצד לעולם אל תהיה שיפוטי לגבי אנשים שאתה אוהב. הוא גרם לי להסתכל מחדש על כל מערכות היחסים שלי. הייתי מתגרה בו שהוא אח מאם אחרת. במהלך השקת הספר שלו לפוסקם, אמרתי לו שאעשה מעשה סטנד אפ. וכך קרה שבמקום להשיק את הספר שלו, הוא השיק אותי. כאשר לקח אותי לשבוע האופנה של לקמה, הוא הציג בפני מעצבים רבים אחרים וכל הזמן סיפר להם על עבודתי. הוא שינה אותי באופן שבו הוא חי את חייו. תמיד הייתי אומר לו, 'אתה הוונדל מתחת לכנפי'.
מאדהו ג'יין, איש שימור הטקסטיל
מאדהו ג'יין זה הפסד עצום לתעשייה אבל גואה ממש תתגעגע אליו. לאחר מותו של מריו מירנדה, מותו של וונדל הוא הפסד גדול נוסף עבור גואה. הוא היה חלק משבט לוחמי האקולוגיה בעולם האופנה-הוא הביא כל כך הרבה תשומת לב לסארי הקונבי שכולם שכחו ממנו. הוא נלהב מהסביבה ומההשלכות של מה שקורה בעולם כיום. הוא לא פחד לומר את דעתו, ולא ידע כיצד להיות דיפלומטי. חלקנו הרבה שרשורים משותפים. לפני יותר משלושה עשורים, שנינו היינו חלק מאותה חנות במומביי, הנקראת גליטרטי. הייתי אדם ביישן ומופנם, חדש בעולם האופנה, ותמיד הייתי צופה בוונדל מזווית עיניי, באשר לאופן בו יש לו את הכשרון הזה לגרום לכל מי שדיבר איתו להרגיש בנוח. בזמן האחרון היינו דנים רבות על המתרחש בתעשיית הטקסטיל. אם לא אכפת לך, אתה לא יכול לעשות את ההבדל, ולוונדל היה אכפת. היה אכפת לו מבעלי חיים, מטפטים וסביבה. הוא היה בין קבוצה הראשונה של מעצבים כוללניים שטיפחו כישרונות חדשים ולא פחדו להעביר את השרביט לדור הבא. בשנה שעברה דנו בסיבים חלופיים ושימור נורות ידיים. באמת הלוואי שהוא היה בסביבה, כי אני לא יכול לנצח בקרב לבד.
אנופמה דייאל, מעצבת
חרק פסים שחור וכתום
אנופמה דייאל וונדל היה הרבה יותר בכיר בשבילי, אבל הוא היה אחד מאותם קשישים נדירים שאכפת להם מחדשים וכיצד הם מתנהלים. הוא היה חלק מחבר השופטים שבחר אותי לשבוע האופנה של לקמה בשנת 2006 ואני עדיין זוכר איך הוא ניגש אלינו, נתן לי את המשוב שלו על המצגת שלי, ואז אמר לי שזו הרוח שלי שתוביל אותי רחוק. בשנים שחלפו, וונדל תמיד היה מוצא דרך להגיע - לפעמים, זו תהיה שיחת טלפון שתספר לי שהחלטה מקצועית שלקחתי היא פשוט לא נכונה; לפעמים, זה יהיה מתכון לא בכוח כי הוא זכר שיחה שניהלנו על זה מזמן. הוא ייעץ, נוזף, יציע הצעות וימלא אותך בלב הלב שלו. עשינו הצגה ביחד לפני שנתיים ואתה יכול לדמיין שעבור מעצב בכיר כמוהו, הפרזנטציה שלו והתדמית שלו יהיו חשובים יותר. במקום זאת, הוא סיפר לי כיצד לשים את הרגל הטובה ביותר שלי קדימה, התקשר לכוריאוגרף שלנו אנו אהוג'ה ואמר לה כיצד להתמקד בי. זה היה כבוד בשבילי לחלוק איתו את הרמפה מלכתחילה אבל זה חרג מדמיוני הפרוע ביותר. עם וונדל, שום דבר לא נעשה בחצי מידה.