לכוד בכיכר הדיגיטלית

איך הטכנולוגיה מתנתקת ממרקם החילופין החברתי-פוליטי.

אילו סוגי פרחים יש

העם נגד הטכנולוגיה: איך האינטרנט הורג את הדמוקרטיה (וכיצד אנו מצילים אותה)
מאת ג'יימי בארטלט
העיתונות אברי (ספרי פינגווין)
256 עמודים; 499 ₪

JAMIE BARTLETT היא כתבת טכנולוגיה ומזוהה כיום עם הדגמות של מרכז החשיבה שבבריטניה. הוא אומר שדמוקרטיה מעצם טבעה היא אנלוגית ובניגוד לעולם שהטכנולוגיה הדיגיטלית של עמק הסיליקון יוצרת במהירות. טענת הליבה שלו בספר זה, לפיכך, היא פרובוקטיבית - פוליטיקה נמצאת בסיכון מטכנולוגיה.

האירועים בתוניסיה, ולאחר מכן במצרים ב -2011, שכנו אנשים כנראה שהמדיה החברתית היא ברכה להתגייסות פוליטית. אבל השבחים שגוגל ופייסבוק אספו הוגבלו לתפקידם במדינות שאינן נתפסות כדמוקרטיות ליברליות - מזריקים אלמנטים של קישוריות ודיון פוליטי שאינם אפשריים אחרת, ונותנים פורום שיכול ליצור תסיסה ולהיות בשימוש פוליטי. זה עניין אחר שאף ניצוץ כלל לא היה נדלק אלא לפעילות האיגוד המקצועי המיושן והקשיח עם חקלאי כותנה בעיר לוקסור שבדרום מצרים, ובסביבה. אבל שבע שנים במסלול - בהקשר של הברקזיט, הבחירות בארה'ב, החברות במפלגה הפוליטית שהוחמצה, השימוש בווטסאפ כחוברת פוליטית במדינות כמו הודו, או לאחרונה, איך התחיל ג'ילטס ג'ונס בצרפת כ קמפיין מקוון-אפילו חברות מתווכחות ודמוקרטיות חוותות באופן מלא את ההשפעה העמוקה של הטכנולוגיה בביטוי החברתי-פוליטי שלהן.

השאלה הגדולה היא האם הטכנולוגיה מאפשרת או רקע מכריע באופן שבו היו מכונות הדפוס, מכשיר הרדיו, הטלגרף או המכונית. או, האם היא עושה דברים בקצב אחר עכשיו, ומסכנת את המרחב הדמוקרטי מאוד שאיפשר את עמק הסיליקון? ברטלט כותב כי אופיו וקצבו של שינוי שכזה משנה את היסוד של החברה ואת הסרת יסודות בסיסיים המאפשרים דמוקרטיה, ויכוחים או פתרון מחלוקות ודו קיום. שני סרטים תיעודיים בפייסבוק שנעשו על ידי PBS Frontline שודרו בחודש שעבר. בהתבסס על בחינה מפורטת של התפתחות החברה ונוסחת ההכנסות שלה, הם האירו מחשבה מטרידה: קיטוב דעת הקהל הוא המודל לאופן בו פייסבוק מצליחה.

ה- People vs Tech מניעה את הטיעון הזה קדימה. הוא אמנם מקפיד לא לאפשר לעצמו להידבק כעוד לודי או נביא אבדון, אך ברטלט אינו יכול שלא לצייר תמונה מדאיגה של המתרחש. ג'ק דורסי כינה את טוויטר כיכר ציבורית דיגיטלית בעת שהעיד בפני ועדת המודיעין של הסנאט האמריקאי בספטמבר השנה. אבל האם זה רק זה?

ההצעה של ברטלט דומה לאלה שחשפו את הרעיון של משכנעים נסתרים - אנשים שעומדים מאחורי קמפיינים פרסומיים של מוצרים שונים. הרעיון שהטכנולוגיה הדיגיטלית שנדחפה על ידי חברות שטוענות לחבר אותך לעולם שמעבר לעצמך או להרחיב ויכוח ציבורי, עושה במקום זאת ההיפך. הם סוגרים את המוח ויוצרים אזרח שאינו מסוגל להתלבט באופן ביקורתי או בסבלנות על משהו בעל ערך. המחבר מציג כיצד מיקוד מיקוד של בוחרים או מתן אפשרות לרשימות למפלגות פוליטיות באמצעות גרידת נתונים גדולים עלול בסופו של דבר להרוס את הדמוקרטיה, טוען המחבר כי האכלת הצרכנים שלה יותר ממה שהם רוצים, היא כמו להציע יותר קוקאין למכור. עוד אומר ברטלט כי על ידי מתן אפשרות לפתיחת בועת המידע של כל אזרח בפני מפלגות פוליטיות, ומאפשר לשואף פוליטי להציע את מה שהוא יודע שאנשים רוצים מוביל לפגיעה במהות הבסיסית של תפקוד דמוקרטי. ברגע שהדיון הציבורי מוגבל למסכים הזוהרים בטלפונים שונים עם מסרים שונים, המהות של דמוקרטיות מגוונות נשחקת באופן דרמטי.
העובדה שאזרחים, מטעמי נוחות (הנחות או רק אינטרנט אלחוטי חינם) יכולים למסור כל כך הרבה מהמידע שלהם, עשויה שלא להיות על אובדן לאדם האמור במובן מיידי. אבל בסופו של דבר זה מסכן את הדמוקרטיה. ההצעה המרכזית של הפולמוס הזה היא שמעמד הביניים בכל חברה-האנשים שקונים עיתונים, מצטרפים למפלגות פוליטיות, נותנים חסות לצדקה, מצביעים ומשתתפים בפרויקטים קהילתיים-מהווים את עמוד השדרה של דמוקרטיה. כשהקטגוריה הזו של אנשים נשחקת, ועם טכנולוגיה חדשה המחריפה את אי השוויון בהכנסות, גם הרעיון האיטי והמכוון של לא לחפש פתרונות מהירים - מרכזיים בדמוקרטיה - נעלם.

הספר מסתיים בסט של 20 דברים שאנחנו יכולים לעשות כדי לעצור את השקופית. המסלול המשמעותי ביותר הוא להחיות את הרעיון של טובת הציבור ולוודא כל הזמן שמערכות דמוקרטיות עוצמתיות ... שאחראיות גם לאנשים יוכלו לתת דין וחשבון לשינויים טכנולוגיים מהירים. בתקופה שבה סונדר פיצ'אי של גוגל עומד מול בית הנבחרים, כפי שעשו מנכ'לי פייסבוק וטוויטר, קריאת The People vs Tech היא חוויה מסמרת אך מתגמלת.