הקו האדום הדק

האם מנון מרגיש אי פעם קונפליקט עם עצמו? אני לא ביישן על הבמה אם כי אני מתקשה מאוד לנהל שיחות עם אנשים מחוץ לזה. אני תמיד חושב, 'מה אם אני אומר את הדבר הלא נכון?' הוא אומר.

שחקן-במאי התיאטרון ואסודב מנון. (צילום אקספרס מאת אשיש קייל)

וסודב מנון מגלם את איש האלוהים - ומפיל אותם - ברוחות המחזות הנורבגיות הנריק איבסן. דמותו של הכומר מנדרס היא חכמה מוסרית וחולקת ללא לאות, כגון: זה לא חלק של אישה להיות השופט של בעלה, וכמעט אפשר לשמוע את מנון צוחק כשהוא פועל. מה שאני מנסה לחקור הוא שלאנשים שהם ראשי חברה דתיים יש חזית אך מושחתים מטבעם. אני רואה זאת בשחיתות הכנסייה והאלים בהודו. בשבילי, מנדרס הוא אדם שידיו מלוכלכות בדיוק כמו אלה של האנשים שהוא מנסה להטיף לו, אם לא יותר, אומר מנון. בסוף ההצגה, למנדרס לא נותר אלא החזית, אבל גם זה מתחיל להתפורר. רוחות רפאים, של קבוצת The Drama Queens, נפתחו בפונה ב -9 ביוני וייסעו למומבאי, בנגלורו ודלהי.

רוחות רפאים הוא סיפורה של אישה שחייה שירתו לה הפטריארכיה. היא ספגה נישואים אומללים עם פילנדרנדר שחלה במחלה. היא נאלצה לקחת את כל השליטה על הבית ולקבל החלטות עבור כולם, אפילו בנה. בכל המחזות של מנון, יש נושא פועל של קונפליקט בין הממסד ורעיונות חדשים. אצל רוחות רפאים, הדבר לובש צורה של מתח בין פטריארכיה חזקה - מועדון הבנים - לבין תנועת אישה אחת חזקה לקראת שינוי המאיימת עליה. האם ברוחות רפאים נקלעת בין הערכים הפיאודלים של בעלה לבין זה של בנה, שהוא עצמו מאכלס את החזית של המודרני. היא חייבת לתווך בין השניים ולגרום להם לתפקד כיחידה אחת בבית קטן אחד. זה היה מאוד מושך, כי מצאתי את הקונפליקט בין הארכי לנאו-נצחי. כשיש יבול טרי, הוא תמיד יטיל ספק בדגנים שעליהם גדלו האנשים המבוגרים יותר, אומר מנון.

צוות השחקנים וצוות הרוחות. (צילום אקספרס מאת אשיש קייל)

הוא תמיד היה על הבמה, מורשת של משפחה אמנותית והתנועה הפוליטית השמאלנית הטבועה עמוק באומנויות עיר הולדתו, תריסור. סבתו מצד אביו, TA Jayalakshmi הייתה שחקנית קולנוע, וסבו, וסודבה מנון היה מפיק סרטים. גדלתי על מערכות קולנוע והיו לי חבורה של בני דודים שהיו נוטים אמנותית. תמיד הייתה איזושהי תוכנית תיאטרון או מוזיקה בבית הספר או בבית, אומר מנון. ההצגות שלמשפחתו לקחו אותו היו של עושי התיאטרון הפוליטי במלאילם כגון NN פילאי, והקבוצה הקומוניסטית המשפיעה, מועדון לאמנויות העם קראלה. בצ'נאי, שם מנון בילה את מרבית ילדותו, היה יותר תיאטרון, כולל הצגות באנגלית של שחקני המדרס.

בשנת 2002, כשיצא לאדינבורו לתואר שני באימונולוגיה ותואר שלישי ברפואה מולקולרית, מנון היה נחוש באמונותיו הסוציאליסטיות. בית הספר למשחק באדינבורו ואוניברסיטת המלכה מרגרט העניקו לו את הכשרת המשחק כדי להעביר אותו לקהל. מעולם לא חשבתי שיש מערכת שבה אתה יכול לחנך את עצמך כשחקן. זוהי משמעת שבה אתה לומד בקפדנות ובביקורתיות, מפרק צורת אמנות ושובר את השחקן למוחו, לגופו ולקולו, הוא אומר. הוא למד באקדמיה הסקוטית המלכותית למוזיקה ודרמה, גלזגו בשנת 2004. בשנת 2007 הקים מנון את קבוצת אומנויות הבמה של פרה הקדושה באדינבורו, כתב, ביים והופיע להופעות שהועלו בפרינג 'אדינבורו במשך שבע שנים רצופות.

הוא חזר להודו בשנת 2013. אני מוצא את עצמי על הגבול הדק שבין מסורת ומודרניות. אם עלינו להצמיד זאת לזמנים בהם אנו חיים, הייתי מצביע על האקלים הפוליטי הנוכחי המניע את הצורך בעבר מהולל. יחד עם זאת, יש אנשים שמחפשים דרך קדימה ולא שואפים להחזיר את העבר, הוא אומר. התיאטרון שלו הוציא סוגיות מהשוליים האפלים למרכז מרכזי. המלט, שם מנון ממלא את התפקיד הכותרת, גיבור האהבה האסורה בין אמו של המלט לדודו. הסוחר מוונציה, שביים, מציג את הסוחרים כבופונים ושיילוק אינו נבל לא קורבן. ב- Ghosts הבמאי נפרד מהמחזאי. האחרונה שערערה את החברה הנורדית של סוף המאה ה -19 בהתייחסו למחלת מין, עגבת, במחזה שלו. מנון מחליף אותו בסכיזופרניה כדי למשוך תשומת לב לבעיות נפשיות. כשאני מסתכל על הסימפטומטולוגיה של עגבת במחזה, ברור שזה לא היה שם. כרגע, אנו חוקרים את מחלת הנפש כמצב סופני נוירופתולוגי, הוא אומר.

האם מנון מרגיש אי פעם קונפליקט עם עצמו? אני לא ביישן על הבמה אם כי אני מתקשה מאוד לנהל שיחות עם אנשים מחוץ לזה. אני תמיד חושב, 'מה אם אני אומר את הדבר הלא נכון?' הוא אומר.