חברי הצוות שלוקחים חלק במחקר 'זמן עמוק' אוכלים במערת לומבריבס באוסת לס באנס, צרפת. (מקור: AP) האם תהית פעם איך זה מרגיש להתנתק מעולם מחובר היתר ולהתחבא במערה לכמה שבועות? 15 איש בצרפת גילו זאת.
לאחר 40 יום בבידוד מרצון במערה חשוכה, לחה ועצומה, שמונה גברים ושבע נשים שהשתתפו בניסוי מדעי יצאו בשבת מההפרדה העצמית שלהם בפירנאים.
עם חיוכים גדולים על פניהם החיוורות, 15 המשתתפים יצאו ממערת לומברייבס למחיאות כפיים והתנשאו לאור היום כשהם מרכיבים משקפיים מיוחדים להגנה על עיניהם לאחר זמן כה רב בחושך.
זה ממש חם! אמר אחד.
במשך 40 יום ו -40 לילות התגוררה הקבוצה וחקרה את המערה ללא תחושת זמן. לא היו שעונים ואין אור שמש בפנים, כשהטמפרטורה הייתה 10 מעלות צלזיוס (50 F) והלחות היחסית עמדה על 100 אחוזים.
לתושבי המערות לא היה קשר עם העולם החיצון, לא היו עדכונים על המגיפה או כל תקשורת עם חברים ובני משפחה מעל פני הקרקע.
מדענים ממכון ההסתגלות האנושי המובילים את פרויקט Deep Time של 1.2 מיליון יורו (1.5 מיליון דולר) אומרים שהניסוי יעזור להם להבין טוב יותר כיצד אנשים מסתגלים לשינויים דרסטיים בתנאי החיים ובסביבות, דבר שרוב העולם יכול להתייחס אליו בגלל מגיפת וירוס הקורונה. .
בשיתוף עם מעבדות בצרפת ובשוויץ, מדענים עקבו אחר דפוסי השינה של הקבוצה המונה 15 חברים, אינטראקציות חברתיות ותגובות התנהגותיות באמצעות חיישנים. אחד החיישנים היה מדחום זעיר בתוך כמוסה שהמשתתפים בלעו כמו כדור. הקפסולות מודדות את חום הגוף ומעבירות נתונים למחשב נייד עד לגירושן באופן טבעי.
חברי הצוות עקבו אחר השעונים הביולוגיים שלהם כדי לדעת מתי להתעורר, ללכת לישון ולאכול. הם ספרו את ימיהם לא בשעות אלא במחזורי שינה.
ביום שישי, מדענים שעוקבים אחר המשתתפים נכנסו למערה כדי להודיע לנבדקי המחקר שהם יצאו בקרוב.
הם אמרו שרבים מהקבוצה חישבו לא נכון כמה זמן שהו במערה וחשבו שיש להם עוד שבוע עד 10 ימים.
ממש מעניין לראות כיצד הקבוצה הזו מסנכרנת את עצמה, אמר מנהל הפרויקט כריסטיאן קלוט בהקלטה שנעשתה מתוך המערה. לדבריו, העבודה המשותפת על פרויקטים וארגון המשימות מבלי שניתן היה לקבוע זמן להיפגש הייתה מאתגרת במיוחד.
למרות שהמשתתפים נראו עייפים בעליל, שני שלישים מהם הביעו רצון להישאר קצת מתחת לאדמה כדי לסיים פרויקטים קבוצתיים שהתחילו במהלך המשלחת, אמר בנואה מאוויו, כרונוביולוג המעורב במחקר, ל- AP.