המדרגות לגן עדן של לד זפלין: יש ציפור שיר שגונבת?

גם אם הלהקה הייתה מפסידה בתביעה, ה-Stirway to Heaven של Led Zeppelin עדיין היה בראש המצעדים.

במשך שנים, לד זפלין הואשמו בהרמת חלקים מהאינטרו של ג'ימי פייג' של Stairway to Heaven משיר אחר. (מקור: אנדרו סמית')

במדינות מפותחות יותר משלנו, יש לכם חנויות גיטרות ענקיות, עם אזור ייעודי שבו תוכלו לחבר את הגיטרות למגברים הזמינים ולבדוק אותן. לרוב החנויות הללו יהיה שלט באזור, שיזהיר את כל וירטואוזי הגיטרה לשעבר והעתידיים שהם יסולקו החוצה אם ישחקו ב-Stirway to Heaven של לד זפלין. השיר הזה ריגש את העובדים עד כדי כך שהוא נאסר כעת (יחד עם כמה אחרים נבחרים: Smoke on the Water של Deep Purple, AC/DC Highway to Hell, ו-Hotel California של Eagles).

עץ עם פירות יער אדומים קטנים בקיץ

קרא עוד

• מותק, כיווץ את המסך
• סערה מתבשלת
• רכבת איטית לשום מקום
• מלכלך את הידיים שלי
• מצב נפשי טרופי

זו משימה בלתי אפשרית להעריך את ערכו של שיר בודד ולאתר את מקומו בהיסטוריה של הרוקנ'רול, כך שהכי טוב שאנחנו יכולים לעשות הוא לשפוט אותו לפי עדויות אנקדוטיות וסיבתיות. השראה לאלפי ילדים להרים את הגיטרה כדי ללמוד אותה אמור להיות גבוה למדי על בסיס הפרמטרים האלה, אני חושב. היום, 45 שנים מאוחר יותר, אפילו בהודו, יהיו לך חניכיים לפני גיל ההתבגרות שיקנו גיטרת גיבסון סוחטת ב-3,000 רופי ויאלצו את הוריהם לשלם עבור מורה לגיטרה. בורג מאזניים ותרגילים, הם אומרים, אני רוצה ללמוד מדרגות לגן עדן. זוהי עדות לאריכות החיים של מנגינה בודדת, שמנווטת את השיר לגבהים כה גבוהים, ומפתחת חיים חדשים עם כל תנועה חולפת. בשביל מה שהוא שווה, הרלוונטיות של השיר הזה לא דעכה (ואני אומר את זה בתור ספקן, אחד שמסרב בתוקף להתחייב לפולחן לד זפלין.)

אין דבר כזה שיר מושלם, כמובן; אם היו כאלה, לא היה צורך לכתוב או להאזין למוזיקה חדשה. פשוט נשחק את הדבר הזה בלופ עד לקשיחות. אבל יש לך את כל החוקים והתקנות הקטנים האלה כדי לשפוט עד כמה השיר באמת חשוב. להיות מקור השראה הוא גורם מרכזי, אבל כך גם האובססיה שהוא יכול לעורר.

חובבי מוזיקה נוטים, מטבעם, להיות אנשים חנונים שיפנימו את המוזיקה בדרגות מדאיגות, וילכו לאיבוד תוך כדי. כמו הפעם ההיא אוהד צעיר אחד החליט שהוא כל כך אוהב את Stairway to Heaven שהוא פשוט צריך לשחק את זה לאחור. כך החל הגילוי של אותן הכרזות שטניות מיתולוגיות שככל הנראה משובצות בשיר. הסתה למחויבות נלהבת כזו חייבת לעמוד במשהו.

יש טענה לגבי המוזיקאיות וכתיבת השירים: כמה כל כך ממה שאנחנו שומעים במיינסטרים הוא בעצם חידוש טרופים ישנים והטעיית המוח שלנו לטעות בהיכרות עם חיבה. יש שירים פשוטים וקליטים, אז אנחנו אוהבים אותם (כמו כל מה שהביטלס כתבו לפני שגילו סמים). חלקם לא, אבל הם מעוצבים היטב, אז אנחנו אוהבים אותם בכל מקרה (כמו כל מה שהביטלס כתבו אחריו). Stairway to Heaven נופל איפשהו באמצע: זה לא בדיוק שיר פשוט בן שלושה אקורדים, ויש לו הרבה דינמיקה בעיבוד שלו. אבל זה גם לא איזו מפגן מפואר של וירטואוזיות. זה פשוט שיר רוקנ'רול ממש מוצק עם המשהו הקטן הנוסף הזה.

אני לא מכיר אותם באופן אישי, אבל החבר'ה בלהקה נשמעים כמו אנשים איומים. הם לקחו את תבנית הסקס, הסמים, הרוקנ'רול לקיצוניות ההגיונית שלה - מותו הטרגי של המתופף ג'ון בונהאם הוא דוגמה לכך. ובכל זאת הכל נסלח. למעשה, הם מוערכים על פזיזותם. הם אייקונים של רוקנ'רול, עד כדי כך שכל כך הרבה מהמוזיקה שהגיעה אחריהם הייתה באמת או המשך של מה שהם עשו, או תגובה נגדית לזה.

תמונה של לד זפלין - (LR) ג'ון פול ג'ונס, ג'ימי פייג', רוברט פלאנט, ג'ון בונהם - פוזות, צילום קבוצתי, יושב על מכסה מנוע - סשן צילום ראשון עם WEA Records בלונדון בדצמבר 1968. (צילום: דיק בארנט/רדפרנס )

אתה לא יכול לייחס את כל זה לשיר אחד בלבד, אבל זה עוזר. יש לו את האיכות הטרנסנדנטלית המאחדת פלגים מנוגדים. אתה יכול לשחק את זה במסיבת בית ולאף אחד לא אכפת; נגנו את זה בערב בוליווד, בערב EDM, או סתם בבר צלילה עם רמקולים מפוצצים, ולאף אחד לא אכפת. התגובה היא תמיד תגובה של ריגוש או נוסטלגיה עגומה. אז אתה שופט את הלהקה פחות בחומרה.

העמדה המרוככת הזו הופכת חשובה יותר בהתחשב באירועים האחרונים. הם, עוד לפני שהכותב הזה בכלל נולד, התמודדו עם האשמות שהאינטרו הבלתי נשכח של ג'ימי פייג' כולל חלקים שהם הרימו מקו הגיטרה של שיר בשם Taurus, של להקה פסיכדלית עלומה משנות ה-60 בשם Spirit, שאיתה הם הצטלבו. בזמנו. התביעה הוגשה לבסוף ב-2014, ובחודש שעבר, לד זפלין נמצא לא אשם בגניבת דעת. זה לא אומר שהם לא גנבו את זה, אבל רק שחבר המושבעים החליט שלא.

זה העניין: כל דבר מפורסם ומדהים באמת יגרור אחריו האשמות מתמשכות בחוסר יושר וגניבה אינטלקטואלית (רק תשאלו את אנו מאליק). לפעמים זה בגלל המבוך האינסופי של חוקי זכויות יוצרים, שבהם מותר להעתיק דברים מסוימים, כמו התקדמות אקורדים, אבל העתק שורת גיטרה ואתה בשר מת. זה נעשה מורכב יותר כאשר אתה מביא מחווה או הומאז' לתמונה. הסיבה שבגללה אנשים מבצעים פשעים היא לא בגלל שאנחנו לא מוסריים; זה בגלל שאי אפשר להבין את החוקים במלואם. התשובה היא רק לעתים נדירות בשחור-לבן, אבל השיחה עצמה - ועד כמה אנשים עוקבים אחריה - מעידה על הרלוונטיות שלה בתרבות העכשווית. ובדיוק בשביל זה, Stairway to Heaven הפך עכשיו לשיר חשוב עוד יותר בסדרה הגדולה של הדברים.

אקהיל סוד הוא מוזיקאי ועיתונאי מדלהי.