ירדן: ארץ הקודש האחרת

ירדן היא נווה מדבר של שלום באזור שאחרת בסכסוך אמר סלאח, דבר שהשפיע על משיכת התיירים שלה.

ים המלח הוא אחד מגופי המים המלוחים בעולם. (מקור: Thinkstock Images)

אם יש גוף אחד שאינו מפלה אנשים שאינם יכולים לשחות, זה ים המלח. The sea, which is actually a lake surrounded by Jordan, Israel and Palestine, welcomes all to float easily on its surface, with no fear of drowning. לכן, כאשר הלא שחיין הזה נכנס למי הים שעל חופתו המזרחית בירדן, זה היה בחשש. אבל המראה של אחרים מרחפים - חלקם קראו עיתונים, אחרים ישנו על פני המים - עודדו אותי לשכב על הים. לא, לא השתרעתי בכוחות עצמי, אלא המים הרימו ברוגע ובעדינות את רגלי וידי, את הגב ואת ראשי. עצמתי את עיניי, וקלישאה כמו שזה נשמע, זה הרגיש כמו גן עדן. עד שמישהו חלף ופתאום הרגשתי מלח חוצה לי בלשון ובעיניים. מזועזע, נאבקתי ללכת לחוף - הים ממשיך להרים אותך למעלה - כדי שפזר מעט מים קרירים על פניי.

ים המלח הוא אחד מגופי המים המלוחים בעולם. מליחותה של 34.2 % הופכת אותו לבלתי ראוי לתמוך בחיי הים, ומכאן שמו. יש סיבה נוספת לכך שים המלח מת. בקרקעית ים המלח, כ -1,004 רגל מתחת, שרידי הערים סדום ועמורה. על פי התנ'ך והקוראן, סדום ועמורה היו שתי ערים עתיקות בהן הומוסקסואליות הייתה נפוצה (המילה 'סדום' באה מ'סדום '). יהודים, נוצרים ומוסלמים מאמינים שאלוהים שלח נביא בשם לוט כדי להניא את האנשים מהומוסקסואליות. אך כשהעם לא הקשיב, אלוהים הפך את הערים והורה על גשם של אבנים קשות כמו חימר.

Such Biblical stories abound in Jordan, a tiny nation in the Middle East which shares borders with Syria, Israel, Palestine, Iraq and Saudi Arabia. מועצת התיירות בירדן מזמינה אנשים מכל העולם, במיוחד נוצרים, לתיירות תנ'כית, ומעבירים אותם לאתרים המהווים רקע של סיפורים רבים בתנ'ך. אתר אחד כזה הוא הר נבו, הר צחיח שממנו הסתכל הנביא משה על הארץ המובטחת ליהודים לפני מותו. זה היה יום מעורפל, ויכולנו לראות רק כמה הרים עקרים מהאתר. הארץ המובטחת נראתה רחוקה מהר נבו, אך לוח באתר הצביע על כך שהיא בקושי 25 ק'מ משם. עץ זית שתול האפיפיור יוחנן פאולוס השני בשנת 2000, ופסלו של האמן האיטלקי ג'ובאני פנטוני על נחש הארד של משה על ההר, מעניקים מעין חותמת רשמית למשמעותו הדתית.

ראו תמונות: הר נבו, הר צחיח שממנו צפה הנביא משה על הארץ המובטחת ליהודים לפני מותו. The Promised Land (present-day Israel and Palestine) seemed far from Mount Nebo, but a board on the site indicated that it’s barely 25 km away. (מקור: אירנה אכבר)

עץ הזית שנטע האפיפיור יוחנן פאולוס השני כשביקר בהר נבו בשנת 2000. (מקור: אירנה אכבר)

פסל האמן האיטלקי ג'ובאני פנטוני של נחש הארד של משה בהר נבו (מקור: אירנה אכבר)

למחרת נסענו בהרים צחיחים-מדריך סלאח אמר שהגבעות הופכות ירוקות בעונת הגשמים של אוקטובר-מרץ, וכי בירדן מתגוררים כ -15 מיליון עצי זית-למוחאוויר. ובכן, למעשה, פסגת הרים ממנה נראה מוהאוויר. משם נוכל לראות שני עמודי מבצר של המלך היהודי, הורדוס הגדול. למוחאוויר יש סיפור מקראי דרמטי. הורדוס אנטיפס, בנו של הורדוס הגדול, התגרש מאשתו להינשא להרודיאס, אשת אחיו. הנביא ג'ון התנגד לפעולה זו, ובכך הכעיס את הרודיאס. האחרונה ביקשה מבתה סלומון לרקוד מול הורדוס אנטיפס, ואז לדרוש את ראשו של ג'ון על מגש. התוכנית של הרודיאס עבדה וג'ון נערף בראשו במוחאוויר.

מוהאוויר, אתר עריפת הראש של ג'ון הבטיסטי. (יוחנן היה נביא שטבל את ישו). מוחאוויר מארח את הריסות מבצר המלך היהודי, הורדוס הגדול. כעת נותרו רק שני עמודים מהמבצר, כפי שניתן לראות בתמונה. למוחאוויר יש סיפור מקראי דרמטי. הורדוס אנטיפס, בנו של הורדוס הגדול, התגרש מאשתו להינשא להרודיאס, אשת אחיו. הנביא ג'ון התנגד לפעולה זו, ובכך הכעיס את הרודיאס. האחרונה ביקשה מבתה סלומון לרקוד מול הורדוס אנטיפס, ואז לדרוש את ראשו של ג'ון על מגש. התוכנית של הרודיאס עבדה וג'ון נערף בראשו במוחאוויר. (מקור: אירנה אכבר)

כשהאזנו לסיפורי התנ'ך הקשורים לאתרים, קשה היה לשים לב לעובדה שירדן היא מדינה מוסלמית ברובה - 92 אחוזים מאוכלוסייתה הם סונים (סלאח הדגיש כי אין כאן שיעה אחת), ושישה האחוזים נוצרים. הנוכחות המוסלמית מורגשת בכל מקום - בקריאתו של המואזין לתפילה, ובעובדה שכמעט כל הנשים לובשות כיסויי ראש, צבעוניות מעוטרות באופנתיות על ג'ינס, ארמונות וחצאיות ארוכות. למרות שאתרים מקראיים רבים מוזכרים בקוראן, המדריכים המוסלמים מספרים רק על ההיבטים הנוצריים שלהם. יכול להיות שיש לזה מניע כלכלי - ירדן הייתה מצפה לתיירים מערביים יותר אם היא תדגיש את ההיבטים המקראיים. אך עם זאת, זהו הישג מרשים למדינה אשר במשך מאות שנים הייתה אתר מסעי הצלב-מלחמות נוצרים-מוסלמים על ארץ הקודש-ומאוחר יותר, התנגשות מרה עם ישראל היהודית הנתמכת על ידי מערב נוצרי.

שמלות ירדניות מסורתיות למכירה במרכז העיר עמאן (מקור: אירנה אכבר)

נשים בעמאן לובשות מטפחות צבעוניות מעל ג'ינס, מכנסיים וחצאיות באורך מלא (מקור: אירנה אכבר)

הגאות התהפכה בשנת 1994, כאשר ישראל וירדן חתמו על הסכם שלום. מאז, ירדן פתחה את הגבול שלה עם ישראל לארכאולוגים ולכמורה הנוצרית. זה הוביל לגילוי אתר מקראי אחר, בת'אני מעבר לירדן בשנת 1996. זהו מקום על נהר הירדן הבוצי והרדוד שבו נטבל ישוע המשיח. כיום, אין מים באתר - נהר הירדן התייבש שם - ומים נשאבים באופן מלאכותי לכל נוצרי שרוצה להיטבל. האפיפיור בנדיקטוס ה -16 ביקר בבתניה בשנת 2009, ומאז הוא היה חלק ממסלול התנ'ך של ירדן.

נהר הירדן הבוצי (מקור: אירנה אכבר)

האתר על נהר הירדן שבו סבורים כי ישוע טבל. המים התייבשו באתר, ולכן הם נשאבים באופן מלאכותי לכל נוצרי המעוניין להטבל כאן. (מקור: אירנה אכבר)

עם זאת, ישנו אתר מתחרה אחר לטבילת ישו-הוא נקרא קאסר אל-יהוד (טירת היהודים) בישראל ונפתח לציבור בשנת 2011. בשנה שעברה הוא קיבל 4,30,000 עולי רגל/תיירים, ואילו בת'אני מעבר לירדן קיבלה 90,000 בלבד, על פי משרדי התיירות של שתי המדינות.

הלכנו בשביל שפעם היה מוקף מוקשים - סלאח סיפר לנו שהם נוקו עד 1995 - לכיוון נהר הירדן. ישבנו את הגדה המזרחית שלו, ובמרחק של חמש דקות שחייה משם היה הגדה המערבית שלו, הנופלת בשטח ישראל, ניכרת במיוחד בנוכחות חיילים ישראלים ודגל ישראל. בצד שלנו היו מעט אנשים, בעוד שהצד הישראלי שופע עולי רגל הטבולים. למה הפער? ובכן, כתבי הקודש הדתיים תומכים באתרים שלנו, אך ארצנו מחכה רק לבואו של האפיפיור כדי לקדם אותם, בעוד שהם משווקים את שלהם כל השנה, אמר סלאח.

תמונת הגדה המערבית שצולמה מהגדה המזרחית. הגדה המערבית היא הגדה המערבית של נהר הירדן, ומוחזקת בידי ישראל. הגדה המזרחית היא הגדה המזרחית של נהר הירדן והיא מוחזקת על ידי ירדן. שני הגדות מופרדות בשחייה של חמש דקות מעבר לנהר. (מקור: אירנה אכבר)

הוא נחת ממזרח לנהר הירדן (למעלה) היה פעם אתר מלחמה בין ירדן לישראל. לאחר ששתי המדינות חתמו על הסכם שלום בשנת 1994, השטח נוקה ממוקשים, ונפתח בפני ארכאולוגים ותיירים. (מקור: אירנה אכבר)

דבריו של סלאח נכונים, מכיוון שהוזמנו על ידי ירדן לחפוף לביקורו של האפיפיור פרנציסקוס במדינה ב -24 במאי מספר שעות לפני שהאפיפיור יערוך מיסה באצטדיון הבינלאומי של עמאן, נוצרים מירדן, מצרים, עיראק ולבנון, התאספו בזירה, אם כי היא לא הייתה כמעט מלאה. רבים בקהל קראו משמעות פוליטית יותר בביקורו של ראש הדת. סוזן פאראג ', יוצרת בית מירדן, ונוצרית, למשל, ראתה בה הזדמנות לספר לעולם שמוסלמים ונוצרים חיים כאן בשלום, לא בעימות. אבל כמה, כמו נילה דאווד, חשו שהשלום עדיין שברירי באזור. סוריה ועיראק עדיין במלחמה, והן נמצאות ליד, אמרה.

ירדן היא נווה מדבר של שלום באזור שאחרת בסכסוך אמר סלאח, דבר שהשפיע על משיכת התיירים שלה. מלחמת סוריה והאביב הערבי (אם כי ירדן לא ראתה מהפכה כזו) הפחיתו את זרימת התיירים ב -10 %. כדי לדעת שירדן היא מדינה שלווה וסובלנית, צריך רק להסתכל על זרם הפליטים שלה. The country has been a haven for refugees from Palestine since the first Arab-Israeli war in 1948. Today, Palestinian-origin people make up 60 per cent of the country’s population. גם סלאח הוא אזרח ירדני ממוצא פלסטיני. במדינה יש גם פליטים מעיראק ולאחרונה גם מסוריה. ממרומי גבעה בעמאן - בעיר 23 גבעות - הראה לנו סלאח מחנה פליטים פלסטיני. זו לא הייתה ארץ מלאה באוהלים, אלא בתי בטון מתאימים. מחנות היו שם מזמן, אבל השם נשאר, אמר סלאח. מאחורי מחנה הפליטים הפלסטיני, יכול היה פעם לראות את דגל ירדן מתנופף בשמים. בגובה 127.5 מטרים, זהו עמוד הדגל הגבוה ביותר בעולם, והדגל - 40 × 20 מטר - הגדול ביותר, אמר.

מצודת עמאן, המארחת את הריסות האימפריות הרומאיות, הביזנטיות והאסלאמיות הקדומות (מקור: אירנה אכבר)

לאחר סיור בתיאטרון הרומי, מצודת עמאן ומסגד אומאיאד - כולם מסמנים את ההיסטוריה הרומית, הביזנטית והאסלאמית של עמאן - טיילנו במרכז העיר. כאן ג'ורדן משחררת את עצמה ממטען הדת, ההיסטוריה והמלחמה, ומתעוררת לחיים בסוקותיה המוכרות נרגילות, איטרטים, חיג'אב, תלבושות ריקודי בטן וקרמיקה, במסעדות הדרכים שלה שחולקות שווארמות, פלאפלים וקינפות (מתוקה עשוי גבינה, ורמיצ'לי, סירופ סוכר ואגוזים), בחנויות לממכר חמוצי זית ופולי קפה, ובצליל מרגיע של מוזיקה ערבית המתנגנת בכל מקום.

בחיי העיר היומיומיים נראה שירדן הכי שלווה.