לנשים הסובלות מהשמנה חמורה יש דחף בסיסי לאכול באופן רציף. נשים הסובלות מהשמנת יתר חמורה מדווחות לעיתים קרובות על כונן בסיסי לאכול ללא הרף מכיוון שמרכזי התגמול של מוחם ממשיכים להגיב לרמזים למזון גם לאחר שאכלו וכבר אינם רעבים, כך עולה ממחקר.
הממצאים הראו כי משתתפי מחקר שמנים שמרו על הפעלה במוח התיכון, אחד ממרכזי התגמול החזקים ביותר בגוף.
הפעילות בקליפת המוח הקדם חזיתית ובקליפת המוח הצינגלית האחורית השתנתה באופן משמעותי בקבוצה הרזה, לאחר אכילה, אך לא בקבוצה השמנה.
עם זאת, פעילות מוחית זו ירדה בקרב משתתפים רזים תוך המשך עמיתיהם השמנים.
צמחי חוץ שלא צריכים הרבה מים
לפני הארוחה או אחריה, הם מתרגשים לא פחות מהאכילה. נראה שיש להם דחף אינסטינקטיבי להמשיך לאכול, אמרה ננסי פפוזיפרי, פרופסור באוניברסיטת טקסס בדרום מערב ארצות הברית.
יתר על כן, בעוד הערעור של מזון בתמונה ירד ב -15 % בקרב נשים רזות לאחר שאכלו, הנשים שמנות קשות הראו ירידה של 4 % בלבד.
נשים רזות כשהן מלאות יפסיקו לאכול או שתדגמו אוכל שהן משתוקקות לו. זה פשוט לא שוויון - לאנשים מסוימים קשה יותר לשמור על משקל תקין מאחרים, הסביר פוזפריפרי.
לצורך המחקר, שפורסם לאחרונה בכתב העת השמנת יתר, הצוות השווה את הגישות והפעילות המוחית של 15 נשים שמנות מאוד (אלו עם מדד מסת גוף גדול מ -35) ו -15 נשים רזות (אלו עם BMI מתחת לגיל 25).
פעילות המוח שלהם נמדדה באמצעות הדמיה תהודה מגנטית פונקציונלית (fMRI).
צמח עם עלים אדומים מעל
לאחר שצום במשך תשע שעות, הם התבקשו לדרג את רמת הרעב או השובע שלהם, ולאחר מכן עברו סריקת מוח כשהם צופים בתמונות של מזון.
שוב, לאחר האכילה, המשתתפים עברו סוללה נוספת של דירוגי רעב/מלאות וסריקות fMRI בזמן שנחשפו לתמונות של מזון.
הנשים הסובלות מהשמנת יתר הראו הפעלה מוחית רעבה מתמשכת, למרות שדיווחו על אותה עליית שובע כמו עמיתיהן הרזים, סיכמו החוקרים.