'מה אני יכול לעשות למען העולם? אולי, מישהו צריך תיאטרון '

מדוע הבמאי הגרמני האראל פוהרמן חוזר כל שנה למכון הטיבטי לאמנויות הבמה בדרמסלה.

תיאורו של הרלד פוהרמן על בית ברנרדה אלבה.

האראל פוהרמן הוא תייר בדלהי בבגדים רופפים ובשיער פרוע, בקברו של חאן-ח'אנה בניז'מודין מהמאה ה -17, כשהעיסוק המשפחתי משתלט. בתו הצעירה של פוהרמן מתחילה לבצע קטעים במסגרת אודישן לשחקני ילדים בעוד אמה מחזיקה את המצלמה. פוהרמן יושב על ספסל מתחת לעץ ומוציא את הטלפון הסלולרי שלו עם תמונה שלו עם הדלאי לאמה.

קדושתו אומרת שעלינו לעשות דרמה נוספת כדי לספר סיפורים עכשוויים על העם הטיבטי. המכון הטיבטי לאמנויות הבמה (TIPA) זקוק למנהל ואמרתי (לארגון סיוע טיבטי גרמני), 'לאן שאתה צריך אותי, אני פשוט הולך', הוא אומר. פוהרמן הוא מרצה לתיאטרון באקדמיה לאמנויות הדרמה של ארנסט בוש, ברלין, כמו גם במאי בולט שרעיון התיאטרון שלו הוא לעשות משהו עם המציאות. הוא גם אחד האמנים המסייעים לבינלאומי תוכנית האמנות של TIPA.

בשלוש השנים האחרונות, פוהרמן הגיע לדרמסלה כדי להכשיר סטודנטים בטכניקות הכוללות התבוננות באנשים ברחובות ולאחר מכן העלאתם על הבמה. השחקן צריך לקבל החלטות, כגון 'איזה סיפור לספר היום? באילו חלקים להתבונן? איזה חלק במציאות להביא לבמה ומאיזו זווית להסתכל עליה? ’כך נהפוך לאמנים אחראים ולא עושים מכנית מה שבמאי רוצה, אומר פוהרמן.

הרלד פוהרמן (צילום אקספרס: טאשי טוביאל)

לפני 11 שנים, הוא ו -15 אנשים כמו שחקנים, בובות, רקדנים, במאים ומעצבי תפאורה הקימו את חברת התיאטרון 'דגים מעופפים', הוציאו את דירותיהם וארזו את מזוודותיהם לטייל בהודו ובנפאל, בהופעות בפסטיבלים כמו ננדיקר כמו כמו גם ברחובות, בכפרים ובעיירות בהרי ההימלאיה. החלום שלי היה לשלב עבודה, חברות ונסיעות. מה אני יכול לעשות למען העולם עם המקצוע שלי? אולי, מישהו צריך תיאטרון, אומר פוהרמן, שלימד גם באיראן, באוסלו, באוסטרליה, בניו זילנד ובמקסיקו.

הוא האמן הראשון במשפחתו, אביו מהנדס ואמו עקרת בית. קראתי הרבה את אלבר קאמי, שדיבר על איך אתה צריך לחיות את הרגע והרגשתי מאוד קרוב אליו. ואז ראיתי אותו בסרט, יושב בתיאטרון ומדבר על תיאטרון ואמרתי, 'אה, הוא עושה תיאטרון ואני כל כך אוהב אותו שאולי כדאי שאעשה תיאטרון', אומר פוהרמן.

הוא צפה בהצגה הראשונה שלו באוהל באזור מגורים אלטרנטיבי בברלין. הקבוצה המטיילת ביצעה סיפור על הסביבה וכיצד לחיות לפי ערכים ולא כסף. פוהרמן עבד כשחקן אבל הבימוי הוא החתימה שלו. מחכה לגודו - שמתאים לפילוסופיה שלו שהחיים קצרים. אל תחכו לגודו, פשוט עשו את שלכם - והפאוסט של גתה, חלק א ', על חוקר שעושה הימור עם מפיסטופלס, נמנים עם הרפרטואר שלו.

אימון קולי של TIPA בחצר.

בשנה שעברה כתב מחזה על אמונות לאחר ששוחח עם אנשים מדתות שונות, שכותרתו Unruhe Im Paradies. הבא שלו הוא פאוסט השני, הנחשב כה מורכב עד שכמעט בלתי אפשרי. פאוסט בונה סכר מכיוון שהוא מרגיש שהטבע לא צריך להיות חזק יותר מבני אדם. אלפי אנשים עובדים במשך שנים, ובסופו של דבר, פאוסט מזדקן ועיוור. הוא חושב שהוא שומע אנשים חופרים כשהם בונים את הסכר - ברגע זה הוא מרגיש שבע רצון ומת - אבל במציאות הם חופרים את קברו, אומר פוהרמן.

כמה הפקות הוקמו במחנות ריכוז ובאחת מהן גילה פוהרמן שסבתו יהודייה אך היא מעולם לא דיברה על כך. פתאום, כבר לא דיברתי מנקודת מבטו של העבריין אלא גם הקורבן, הוא אומר, כשאנחנו בבית ספר, ילדים גרמנים מספרים על מה שנעשה ליהודים ולעולם. אני שומר על תחושה חזקה שדברים כאלה לעולם לא יקרו שוב. בנושא הטיבטי, הפוליטיקה של העולם כולו מתכנסת, כיצד אנו מתנהגים, אילו סיפורים אנו מספרים, על עסקים וזכויות אדם.