'הדרך שבה אנו קוראים לעצמנו היא השתקפות של מי שאנחנו'

עלינו להיות בעלי האומץ לטעון לסקרנותנו, לחרוג מכל מה שהכרנו אי פעם, אמרה המשוררת הסורית-אמריקאית אמל קסיר.

המשורר הסורי-אמריקאי אמל קאסיר דיבר על חלוקי אתיקה באירוע TED בדנבר, קולורדו. היא דיברה על הסיבה לאפליה כזו, שהסתכמה בדיוק בזה: כינוי לא נכון של אנשים. לאורך כל הדיבורים, טבעה החביב והמקסים נשא
כשהיא הפיצה את המסר שלה: המרחק הגדול ביותר שאתה יכול לנסוע בפרק הזמן הקצר ביותר הוא לשאול מישהו את שמו.

פעילה לצדק חברתי, אמל ביצעה את שירת הדיבור שלה בשמונה מדינות, חולקת בכל מקום מבתי כלא ועד מחנות פליטים. בשיחתה היא פירטה כי בעולם הזה של תקשורת המונים ומידע שגוי משתולל, קל מאוד להניח שמות. בשדה התעופה קוראים לי חיפוש אקראי ... ברחובות, זה טרור ... ובחדשות, דאעש שלו ..., היא שיתפה. השיעור שלה היה פשוט, הדרך שבה אנו מכנים את עצמנו היא השתקפות של מי שאנחנו ... וכיצד, אם אנו מאפשרים לאחרים לקרוא לעצמם היא השתקפות משלנו.
הצהרות, על האומץ והפחד שלנו. הגמישות של סיפורו של אדם חייבת להיות מוגדרת בעצמה, ומגיעה משפתיו של מספר הסיפורים עצמו.

כל סוגי הפרחים עם תמונות

היא הראתה לקהל, ולמאזינים בכלל, כיצד נוצרים רוב המשברים מתוך אי שאלת אנשים את שמם. לפליטים קוראים רעל, למוסלמים קוראים ג'יהאדים, לילדים שחורים צעירים קוראים בריונים. היא מתחה ביקורת על כך ואמרה, אנו מניחים, מונופול על סיפורי אנשים, מייחסים את הגזע שלהם, המעמד החברתי, הדתות, הלבוש, לשמות שבחרנו להם.

הנאום שנשאה היה שילוב מושלם של מושך, מרתק, מעיר לב והומוריסטי. ' מה שמך? הוא מרחק כל כך קצר לעבור. אבל ברגע שהסקרנים באומץ אכן שואלים, הם יודעים שאני מפחיד רק כמו השתיקה שהפחד מתגלה בה. לסיכום, הדגישה, עלינו להיות בעלי האומץ לטעון את סקרנותנו, לחרוג מכל מה שידענו אי פעם, כל מה שאנחנו יודעים פחד אי פעם. אבל, זה דורש שניים.

הצמחים הטובים ביותר לחזית הבית