הגיטרה הישנה הזו: נואל מרטין ואהבתו לבס

בטרינקאס בקולקטה השעון נעצר מזמן. ונואל מרטין, גיטריסט בס מזה 30 שנה, מתעקש שלא לשנות עם הזמן.

נייט מרטין, נגן מרטין, בן השבעים, מנגן בטרינקאס כבר 30 שנה. הוא ליווה בין אושה אוטופ, בני רוזריו ופאם קריין, בין מוזיקאים רבים אחרים. (צילום: סובהם דוטה)

זיכרונות באים בשרטוטים של דיו כתם על מפיות נייר בטרינקאס. זה החיים שלי, אומרת הבקשה הראשונה של הערב, מקושקשת בכחול. קנדיס גריי, בת 40, מסתכלת על מפית הנייר ואז עלינו. זה השיר של ד'ר אלבן, לא המספר של בון ג'ובי. אנשים כאן חיים בשנות השמונים והתשעים, היא אומרת בחיוך. אחר כך היא מהנהנת לגיטריסט הבס נואל מרטין (70), וניגשת אל הרציף המוגבה המהווה את הבמה של אחת המסעדות האיקוניות ביותר בקולקטה. הלילה צעיר, ולקנדיס, קורנל בלאוד (זמרים), נואל, גאווין קיז (גיטריסט ראשי), דיבאיין בנרג'י (מקלדת) וניג'ל גומס (תופים), שמרכיבים את להקת המסעדות הוותיקה ביותר בעיר, Sweet Agitation, ערב ארוך עם הפטרונים שלהם. בימים שלפני ערב השנה החדשה, טרינקאס לא ישן.

עוד בשנות השישים של המאה הקודמת, לפני פלישת העיר לפאבים, מכשירי תקליטנים ואלקטרוניקה, טרינקאס, למרבה הצער של הבהדרלוק הבנגלי, יזם את העיר ללילות מוסיקה וריקודים. נואל מרטין ראה הכל, ניגן את כל התווים האלה של אתמול.

בשנות ה -60, כשהתחיל לנגן בגיטרת בס במלון 'Great Eastern Hotel', בקבוק קוקה קולה היה בערך 50 פאיסה. אהבתי את זה, אבל זה היה מקום יוקרתי מדי. הגיעו אליו השגרירים ונשותיהם. פארק סטריט היה המקום בו הייתה המסיבה, אומר מרטין, שמלווה את טרינקאס כבר יותר משלושה עשורים. הצטרפתי לטרינקאס כגיטריסט בס ללהקה בשם פלינסטונז, שהייתה אז מאוד פופולרית. אחרי זה עברתי למסעדות איקוניות אחרות ברחוב פארק, כמו בלו פוקס (שנסגר כעת) ומוקמבו, אומר מרטין.

טרינקאס הוא שם נרדף לסיפור סצנת המוסיקה החיה של העיר. בשנת 1959, חדר התה שבבעלותו של מר טרינקס הפך למועדון לילה בניהולו של אום פראקאש פורי ואליס ג'ושוע. זה המשיך להיות מוקד ההשקה למעשים רבים של סצנת המוסיקה החיה ההודית. אושה אוטופ, בני רוזריו ופאם קריין היו רק חלק מהם. נואל מרטין שיחק עם רובם, הוא היה אהוב על כולם.

הלילה הראשון שלי בטרינקאס עדיין חרוט בזיכרוני. הגעתי לסארי להופיע כאן והתקבלתי בנשימות נרגזות. נואל היה אחד האנשים הבודדים שגרמו לי להרגיש בנוח לגמרי. אבל ברגע שהתחלתי לשיר, לא הייתה מבט לאחור, אומר אוטופ. מרטין זוכר את הימים בהם אמנים נאלצו לרכוש רישיון לפני שהם יכולים להופיע. אמנים כמו אושה אוטופ ופאם לעולם לא יכלו לשבת בשום שולחן כי סעיף בהסכם שחתמתי עליו בלבזאר אסר עליהם לעשות זאת, אומר נואל בצחוק.

בשנות השמונים, רוב המסעדות האחרות ויתרו על מוזיקה חיה בגלל עליית מחירים. אולם טרינקאס לא הרפה. לכן יש לי כבוד רב למוסד. הם רצו בהפסד, אבל הם עדיין שמרו על המסורת בחיים, אומר מרטין.

בשנת 1984 נולדה להקת טרינקאס חדשה, Sweet Agitation, עם מרטין ופרסטון גומז (גיטריסט ראשי) וארבעה חברים נוספים. הם שיחקו בעיקר קאברים של נשרים, עקרבים וברוס ספרינגסטין. כל החברים שלי מתים עכשיו, אבל אנחנו עדיין מנגנים את אותה מוזיקה, אומר מרטין. היום, כשהוא עובר על פני רחוב פארק מואר ומלא חוגגים, האם מרטין מרגיש שחלה סוג של התחדשות? זהו קהל אחר, הם רוצים שירים הינדית. אנשים שמבקרים במסעדה שלנו נכנסים לבועה של נוסטלגיה, אומר מרטין.

ואכן, טאפן ריי צ'אודהורי, בן 52, איש עסקים שיש לו את משרדו בצ'אנדי צ'אוק הסמוך, היה קבוע בטרינקאס ב -30 השנים האחרונות מסיבה אחת בלבד. אני רוצה לשחזר את נעורי כאן. אני רוצה להאזין לשירים של אבא ולהרגיש צעיר שוב, הוא אומר.