מוזיקה ושקט: קלאסית הינדוסטנית פוגשת את מקבילה המערבי בשיר הברבור של פנדיט רבי שנקר סוקניה

סוקניה, שיר הברבור של פנדית ראווי שנקר והאופרה היחידה שלו הוקרנה בבריטניה בחודש שעבר.

מכה את הצליל הנכון: מתוך מופע שיר הברבור הגדול של פנדיט רבי שנקר, סוקניה, האופרה היחידה שלו. (צילום: ביל קופר)

ימים ספורים לפני שנפטר בדצמבר 2012, פנדיט רבי שנקר קרא לחברו ושותף הפעולה שלו דיוויד מרפי - מנצח וולשי ובן חסותו של המנצח האוסטרלי המפורסם סר צ'ארלס מקראס - וסיפר לו על חזונו לאופרה. בתו של שנקר, הסיטריסט אנושקה, צחקה על הרעיון כששמעה עליו לראשונה בשנת 2010, ואמרה כי מיזוג צלילים הודיים עם צלילים אופריים יישמע מוזר. אבל לשנקר היה ברור מאוד מה הוא רוצה שיכונה היצירה האחרונה שלו, אומר מרפי בשיחת טלפון מלונדון. בימים הקרובים מצא מרפי את עצמו בבית החולים Scripps Memorial בסן דייגו, ארה'ב, כמעט כל יום, יושב ליד מיטתו של שנקר, דן וכותב את המוזיקה שלו בסימון מערבי. שיר הברבור של שנקר, סוקניה, האופרה היחידה שלו, הוקרן בבכורה בתיאטרון Curve בלסטר, בריטניה, בחודש שעבר. היא הופיעה בהמשך באולם סימפוניה, בירמינגהם, ומאוחר יותר, באולם הפסטיבל המלכותי היוקרתי בלונדון.

הפגישות שלנו בבית החולים היו די מעניינות. הדבר המדהים היה שהוא כל כך שביר, אבל ברגע שהתחלנו לדבר על מוזיקה ועל האופרה, עיניו היו מתבהרות. הוא דיבר על ראגות, על הפתקים וכיצד הוא רוצה לעזוב את הפרויקט הזה כאוד לאשתו, סוקניה. לראות אותו עובד ככה הייתה חוויה פנומנלית, אומר מרפי, שפגש לראשונה את שנקר בשנת 2004.

סוקניה היא סיפור מהמהברהטה שבו נסיכה צעירה מסמירה בטעות חכם זקן צ'יאוואנה ומאוחר יותר מתאהבת בו. היא נשארת נאמנה לו למרות ששני גמדים צעירים ונאים מנסים לחזר אחריה. אמו של סוקניה שנקר סיפרה את הסיפור בפני הרבי שנקר באמצע שנות ה -90.

הוא הוקסם מזה ורצה ליצור מזה אופרה. זכרוני חי מאוד מהיום בו הוא שאל את אמי על הסיפור שמאחורי שמי ורצה להתחיל לעבוד על אופרה עליו. עם לוח הזמנים העמוס שלו, הוא נגנז, אומרת סוקניה שנקר בהודעתה לעיתונות. בעוד שנקר השלים את רוב היצירה, מרפי ואנושקה, החלו לעבוד יחד לאחר מותו והביאו אותו לצורתו הנוכחית. החזון של שנקר, אומר מרפי, הגיע עם בהירות כזו שזו הייתה מוטיבציה גדולה. עבדתי איתו על כל כך הרבה פרויקטים. זה היה קפיצה גדולה של מוזיקאי הודי לכתוב אופרה אבל זה הרגיש כמו התקדמות טבעית, אומר מרפי.

בבכורה הופיעו 60 נגנים מהתזמורת הפילהרמונית הלונדונית (LPO) לצד נגנים קלאסיים הינדוסטניים בשהאנאי, טבלה, מרידנגם והסיטאר, בעוד שהסופרן סוזנה הורל - בתפקיד זהה - הובילה את הקולות האופראיים. זה מוזג עם קנאקול-טאלות ההקשה הנאמרות כבולים מהירים. הספרה (טקסט כתוב) ליצירה נכתבה על ידי הסופר עמית צ'אודהארי ושואבת לא רק מהטקסטים הסנסקריטיים של המהבהארטה, אלא גם מהפרוזה והפסוק של רבינדרנאת טאגור, טס אליוט ושקספיר. ההפקה הפכה למחזה לא מבוטל על ידי הבמאית סובא דאס, שהשתמשה בהקרנות על המסך, תלבושות משוכללות והוסיפה מערבלים של רקדני קאטאק שהוכשרו על ידי הכוריאוגרף אקאש עודדרה ושילבו את כל זה עם השחקנים המספרים את הסיפור.

עבור דאס, שחבל לפני כמעט שלוש שנים, זו הייתה החוויה הראשונה שלו באופרה. כשגדל בבית בנגלי בניוקאסל, שמע דאס מאז ילדותיו של רבי שנקר. אני מכובד עמוק, המום מעט וקצת מבועת. ליצירה יש גם סוג של איכות ספרותית קפדנית. למדתי ספרות בקיימברידג 'כדי שאוכל לזהות את הכתבים וההקשרים האלה במרחק של שלושה קילומטרים משם. היו הרבה אלמנטים שונים לעבוד איתם, אומר דאס בן ה -32, שהשתלם כדירקטור בברקבק, אוניברסיטת לונדון.

מרפי אומר שכל פתק מכל ראגה שהייתה בשימוש בהפקה שואב מחייו של שנקר בדרך כלשהי. סוקניה פותחת בהקדמה בראג בלאראגי המלנכולי, שנכנס עד מהרה לפתיחה שהתזמורת מנגנת עם כניסת החכם לבמה. שנקר מצא את עצמו נמשך גם לסגנון הקול של טרנאנה, המצאתו של אמיר חוסראו. יצירה זו מובאת על ידי הסופרן, מושרה כאשר סוקניה מתפתל לתוך היער ומעוור אותו.

הורל משתמשת בטון האופרה והאסתטיקה אך הלחן שלה מבוסס על ראגות קלאסיות הינדוסטניות. סוקניה ניתנת אז בנישואין לחכם, המלמד אותה מוזיקה. סצנה מורחבת זו נמצאת בראג יאמן קליאן. זה מיוחד כי זה היה הראג ששנקר שיחק בסיטאר ביום בו סוקניה שנקר (אז ראג'אן) התאהב בו.

האתגר היה לגרום להכל לזרום ולהיראות מרהיב, אומר דאס. כדי להבטיח זאת, הוא שאב מהאסתטיקה של הופעות פופ. כשאתה צופה בהפקה עכשיו, אתה לא רק מסתכל על כמה שזה נשמע מוזיקלי, זה גם אמור להיראות פנטסטי, אומר דאס.

במהלך ההתקשרות הארוכה שלהם, מרפי ושנקר דנו לעתים קרובות בכיוון שהמוזיקה המערבית תפסה במחצית השנייה של המאה ה -20. הוא היה מודע מאוד לאופן בו המוזיקה המערבית השתנתה עם הזמן ולתפקיד שהמוזיקה ההודית מילאה בהתפתחותה. עבור מלחינים מערביים, המוזיקה של רביג'י הייתה השראה גדולה למצוא כיוונים חדשים, אומר מרפי.

בערב ה- 4 בנובמבר 2012, חודש לפני מותו, כששנקר חלש, חובש צינור חמצן, ניגן בהופעה האחרונה שלו בלונג ביץ ', קליפורניה, עם הבת אנושקה, הוא בחר להתגאות בנוכחים. עם מארו ביהאג. לאחר שנגע ברכות בכל סווארה והסתיים בטיהאי, הוא נופף בנוכחים - שמחאים כפיים לאגדה ללא לאות - עשה פרנאאם ופרץ בבכי. זה היה כאילו הוא ראה אותם בפעם האחרונה והוא ידע זאת. חזרה לבית החולים, הוא מיהר לעבור באופרה, להשלים אותה בזמן. עד כדי כך, שלפעמים הייתה תחושה מוזרה זו, כאשר ניהלתי, שהוא מנחה את תהליך הבריאה בשנים האחרונות. זה הרגיש סוריאליסטי. זו מתנה יפה שלאחר המוות לא רק לאשתו אלא גם לעולם, אומר מרפי.