אהבה באוויר: עיר הבירה של קרואטיה היא מחווה לאהבה

עם מוזיאון של מערכות יחסים שבורות שנזרק לתמיד.

קדימה, תן לזה להראות: כנסיית סן מרקו מימי הביניים עם גג אריחים צבעוניים. (צילום: לקשמי שרת)

שפשף את אפו ותוכל לפגוש את שובר הלב שלך, אומר המדריך שלי הלה, ומצביע על פסל של המשורר והסופר, אנטון גוסטב מאטוס, יושב על ספסל בזאגרב. בירת קרואטיה מלאה בפסלים של סופרים ומדענים, מלבד מלכים ומלכות, אך ככל הנראה הפסל הנוצץ של המחבר הוא אחד המצולמים מביניהם. זו רק אגדה מקומית, היא אומרת בצחוק, כשאני שואל אותה אם גם שפשפה את אפו.

בהסתובבתי בעיר הגדולה ביותר של קרואטיה, אני מבין שלכל אבן בזאגרב יש אגדה רומנטית המיוחסת לה ויש מספר סיפורים מקסימים בכל מקום. עיני נמשכות לחנות קטנטנה מלאה במזכרות בעבודת יד וכל מה שאני יכול לראות זה לבבות עץ יפים החצובים באדום המעטרים את החנות. זה הליצ'יטאר, סמל העיר, אומרת הלה, כשהיא מסבירה שהם היו קשורים לבלט שכותרתו Licitarsko srce או לב הזנגביל, שהולחן על ידי מלחין קרואטי בעל שם. הם היו סימני אהבה שנתן ילד לבן זוגו לריקוד, היא אומרת. זו מסורת שחוזרת לימי הביניים. לב ליציטאר, כפי שהם מכונים, הם למעשה עוגות זנגוויל או ביסקוויטים העשויים מקמח, דבש, ביצים ומרכיבים אחרים וניתנים כמתנות במהלך חתונות ואירועים. כיום הם מעוטרים בחתיכות מראות זעירות עם מעט זילוף ויש להן מסר רומנטי נסתר גם כן.

העיר הנעימה והמוזגת, הידועה בלבבותיה הפועמים ובנקודות הנשיקה שלה, כנסיות ייחודיות וקתדרלות רומנטיות, מחולקת לשני חלקים - העיירות העליונות והתחתונות. בעוד שהאחרון, המכונה דונג'י גראד, מלא בפארקים שופעים ובאנדרטאות בארוק מפוארות של האימפריה ההונגרית האוסטרית, היא העיר העליונה או גורני גראד שמרתקת אותי. רכבל די קטן לוקח אותך לשם תוך דקה בלבד, אך מדרגות חבויות מאחורי בתי אבן יכולות להוביל אותך לשם גם כן. העיירה יצאה מיד מתקופת ימי הביניים, מלאה ברחובות מרוצפים מרוצפים מנורות רחוב גז וכנסיות רומנטיות.

אני עומד מהופנט מול כנסיית סן מרקו מהמאה ה -13, בצבע לבן בתולי ומעליו אריחי קרמיקה צבעוניים, המייצגים את סמל זאגרב מלבד דגלי ממלכת קרואטיה, סלובניה ודלמטיה הטריונית.

חילופי המשמרות המלכותיים מתרחשים בכיכר זו בכל סוף שבוע ושם אני לומד על סמל נוסף של זאגרב וקרואטיה - הקראבט או העניבה. כשהחיילים צועדים, כשהם נראים מטומטמים יותר עם התשוקות שלהם, נאמר לי שהוא נלבש על ידי הצבא במאה ה -17. הסיפור מספר שהצרפתים היו סקרנים לגבי הדרך שבה לבשו הקרואטים את הצעיפים הציוריים הללו, בפרט לגבי האופן שבו הם היו מסוקסים סביב צווארם. הצעיפים היו למעשה מתנות פרידה מהחברות ששלחו את הגברים שלהן למלחמה ואלו היו הנשים שקשרו את קשרי האהבה האלה סביב צוואר החיילים. בסופו של דבר זה הפך לטרנד אופנתי. למעשה, הקרואטים כל כך גאים בתשוקות שהם אפילו חוגגים יום קראבט לאומי מדי שנה ב -18 באוקטובר.

איזה עץ פרי זה

מזכרות קרואטיות. (צילום: לקשמי שרת)

אנחנו מסתובבים, בוחנים את כנסיית סנט קתרין היפהפייה. הלה מוסיף, בצחקוק, כי הקתדרלה משקיפה על הרבה נקודות נשיקה. אני בכלל לא מופתע. הכל על זאגרב מדבר על רומנטיקה, למעט אנדרטה אחת, שבאופן טראגי מייצגת שברון לב - מוזיאון היחסים השבורים.

כאשר זוג נפרד לאחר ארבע שנים של שהות ביחד, הם החליטו ליצור מוזיאון מלא בחפצים אישיים שעמדו על אהבתם הכושלת. אז, בשנת 2011, עלה המוזיאון הפרטי הראשון של קרואטיה, שדיבר על סיפורים קורעי לב על אהבה אבודה. מוזיאון היחסים השבורים עוסק בסיפורי בגידה, מערכות יחסים נידונות ואהבה בלתי פוסקת. כל סיפור שזור סביב אובייקט העומד כמטפורה לאובדן - כפפה, צעיף, צעצוע, גרזן, אות.

עם זאת, זאגרב מתקן במהירות לבבות שבורים בקסמו המיושן. אני משוטט בשווקים הצבעוניים ובבתי הקפה התוססים ללא מטרה, עד שהלה קורא לי. וזהו כשאני רואה עוד סיפור אהבה יפה שנחרט על הקירות. שוכב בין האבנים הוא אנדרטה נוגעת ללב לכלב, פלוטו. הסיפור מספר שפלוטו, כלב משוטט, שמר נאמנה על אתר הבנייה של בנק החיסכון הקרואטי מפני מבריחים, אך בסופו של דבר נהרג. העובדים, ובמיוחד האדריכל, אשר קשר קשר עם הכלב, החליטו להפגין את אהבתם על ידי בניית אנדרטה קטנה לחברו הנאמן.

כשאני עומד שם, אני סוף סוף מבין מדוע קוראים לזאגרב עיר האהבה. עיר עם 8,00,000 תושבים בלבד, הבירה הקרואטית לא דומה לאף אחד מעמיתיה באירופה. נעים ומוזר, לבו פועם לאוהבים, לחברים ואפילו לאלה שהאהבה בגדה. אין פלא אם כן, שהמזכרת שהכי לוכדת את רוח העיר היא לב מדמם.

לקשמי שרת הוא כותב נסיעות בבנגלור.