אני מאמין שהאדם לא רק יחזיק מעמד, הוא ינצח: וויליאם פוקנר

'הוא בן אלמוות, לא כי רק לבדו בין היצורים יש קול בלתי נדלה, אלא כי יש לו נשמה', אמר על האנושות

הוא זכה בפרס נובל בשנת 1949. (מקור: ויקימדיה)

עם קבלת פרס נובל לספרות בשנת 1949, דיבר הסופר וויליאם פוקנר על סגולות וחסרונות, למידות ואי לימוד. הטרגדיה שלנו כיום היא פחד פיזי כללי ואוניברסלי שנמשך כל כך הרבה זמן עד שאנחנו אפילו יכולים לסבול אותו. אין עוד בעיות של הרוח. יש רק את השאלה: מתי אפוצץ? בשל כך, הצעיר או האישה הכותבים כיום שכחו את בעיות הלב האנושי בסתירה לעצמו אשר לבדה יכול ליצור כתיבה טובה כי רק על זה שווה לכתוב, שווה את הייסורים והזיעה.

הוא המשיך ואמר, עליו ללמד את עצמו שהבסיס מכל הוא לפחד; ולמד את עצמו זאת, שכח זאת לנצח, בלי להשאיר מקום בסדנה שלו למעט האמיתות והאמיתות הלב הישנות, האמיתות האוניברסליות הישנות חסרות כל סיפור שחלוף ונגרע - אהבה וכבוד וחמלה וגאווה וחמלה. והקרבה. עד שיעשה זאת, הוא יעמוד תחת קללה ... עד שהוא לא ילמד את הדברים האלה, הוא יכתוב כאילו הוא עומד ביניהם וצפה בקצה האדם. אני מסרב לקבל את סוף האדם.

הוא סיים בתקווה. אני מאמין שהאדם לא רק יחזיק מעמד: הוא ינצח. הוא בן אלמוות, לא כי רק לבדו בין היצורים יש קול בלתי נדלה, אלא כי יש לו נשמה, רוח המסוגלת לחמלה והקרבה וסיבולת. חובתו של המשורר, הסופר, היא לכתוב על דברים אלה.