איך להיות אישה

תצלום על הווסת הביא לה עלייה בתהילת האינטרנט. מאז, דור של בנות שגדלו ברשתות החברתיות גילו את שירתו של רופי קאור הקנדי ואת מסר ההעצמה שלה.

עצור את הבושה: רופי קאור בהופעה בקנדה.

מספר התצלומים הממוצע שהועלו לאינסטגרם מדי יום הוא 60 מיליון. בינואר האחרון, כאשר רופי קאור פרסם תצלום שלה כשהיא שוכבת, לבושה בפיג'מה מוכתמת בדם הווסת, לא הייתה סיבה שמישהו היה שם לב.

עם צבעיו המאופקים, התצלום כמעט לא בלט בעולם אנא-הביטו-עלי של תמונות מעובדות מדי של אוכל יקר, נערות במכנסיים יוגה וחופים נופיים. הוא נעשה כחלק מפרויקט לקורס רטוריקה ויזואלית שלקח קאור כסטודנט לתואר ראשון באוניברסיטת ווטרלו באונטריו, קנדה. התבקשנו ליצור גוף עבודה ויזואלי שנלחם נגד טאבו ללא שימוש במילים. פרסום ברשתות החברתיות היה גם חלק מהמחקר. הסתכלתי כיצד אותה יצירת אמנות נתפסת במרחבים שונים. אז איך תצלום הווסת יתפס ב- Tumblr? אינסטגרם? טוויטר? כיתה באוניברסיטה? גלריה? היא אומרת בראיון בדוא'ל.

בת 23 קיבלה את תשובתה במהרה. לאחר שמשתמשים סימנו את התמונה, אינסטגרם נכנסה והורידה בגלל הפרת הנחיות הקהילה. כשהיא פרסמה מחדש את אותה התמונה, היא הוסרה שוב. זו הייתה סוג התגובה שהיתה שימושית לפרויקט שלה, והראתה כפי שהייתה דעה קדומה של המיינסטרים חזק כלפי כל מה שמתייחס למחזור החודשי, אבל זו לא הייתה תגובה שקאור ציפה לה. לא היה שום דבר רע בתמונה, אז מעולם לא שיערתי שהיא תוסר, היא אומרת.

הניסוי החברתי הוביל לזעקת קרב נגד שיימינג תקופתי, כזה שנשמע ברחבי העולם; היא השיקה את קאור לתהילה מיידית. בפוסט צורב, היא גינתה את חברת המדיה החברתית על כך שעמדו בדפים מלאים באינספור תמונות שבהן נשים (כל כך רבות שהן קטינות) אובייקטיביות, פורנופיות (פחות) ומטופלות פחות מבני אדם. היא המשיכה ואמרה, אנחנו מווסתים והם רואים בזה מלוכלך, מחפש תשומת לב, חולה, כנטל. כאילו תהליך זה פחות טבעי מנשימה.

הסקרנים לגבי האישה שעומדת מאחורי התמונה הבינו עד מהרה שקאור הוא משורר בעל מידה מסוימת של שם במעגלי השירה של ההופעות של צפון אמריקה. אוסף השירה הראשון שלה, חלב ודבש, שיצא לאור בהוצאה עצמית בנובמבר 2014, היה מבוקש כל כך עד שהוציאה אותו שוב בהוצאת אנדרוז מקמיל באוקטובר 2015. היא המשיכה לשלוט ברשימות רבי המכר, כאשר אמזון רשמה אותו במקום ה -17 מקום 100 במדריך הספרים לשנת 2015, ובעת העיתונות הוא היה ברשימות רבי המכר של הניו יורק טיימס במשך ששת השבועות הקודמים.

קאור הוא משורר, אמן ומבצע מילים מדוברות בטורונטו. היא מתייחסת לחתך של חששות בעבודתה-נשיות, אהבה, אובדן, טראומה וריפוי. עם סגנון השירה החריף והווידוי שלה-המזכיר את המשורר הסומלי-בריטי, וורסן שיר, את עצמת ההודאה העצמית שלה-קאור מדבר אל ובמשך דור של בנות שגדלו ברשתות החברתיות. תחושה של אחוות חמלה ומעודדת עוברת בחלק ניכר משירתו של קאור, וזה דבר שרבים מחסידיה הצעירים, בעיקר נשים, מגיבים אליו בתוקף. בפוסט אחד באינסטגרם, למשל, היא משתפת שיר: אם אתה שבור/והם עזבו אותך/אל תשאלי/האם היית/מספיק/הבעיה הייתה/היית מספיק/לא הצליחו לשאת אותה . בין ההערות האסיריות של 2,000 מוזרות להלן יש אחת שאומרת: אתה הולך להציל חיים עם ההודעה הזו.

חלק ניכר מעבודותיה של קאור ניזונה ממאבקים משלה בביטחון עצמי נמוך, דבר שניתן לעקוב אחריו כילדה עברה עם משפחתה מפנג'אב לקנדה. שלא מצליחה לדבר אנגלית, בניגוד לילדים האחרים בכיתה שלה, קאור אומרת שהתקשתה להשתלב ובסופו של דבר בילתה הרבה זמן לבד. היא חיפשה נחמה בציור ובציור, תחביב שאספה מאמה, והמשיכה לבלות את רוב זמנה בציור עד גיל 17, אז החלה לנטות יותר לקראת כתיבה וביצוע שירה.

קאור הפכה לקוראת רעבת נפש ברגע שהגיעה לאנגלית, וגם החלה לכתוב בילדותה. היא אומרת, תמיד כתבתי סיפורים אבל אני זוכר רגע מסוים בחטיבת הביניים שבו התלהבתי מכתיבת חיבורים. זכיתי בתחרות הדיבור בכיתה ואני תמיד אומר שזו הייתה 'הופעת המילים המדוברת' הראשונה שלי. זו הייתה הפעם הראשונה שעליתי על הבמה ודקלמתי משהו. התאהבתי בבמה בגיל 12.

תראה לי עץ בוקיצה

קאור השתמשה בפלטפורמות רבות לא רק לתיאור המסע שלה לעבר אהבה עצמית, אלא גם כדי להרגיע את אחיותיה שגם הן ראויות לאותו דבר. המסר עשוי לצלצל חלול אם הוא היה מכוסה ברמות כוח של נערות, אך מסר ההעצמה של קאור הוא חזק מכיוון שהיא שמה את אצבעה על נקודות תורפה ספציפיות ומתייחסת אליהן ישירות.

שיריה על חיוביות הגוף נובעים מניסיונה שלה. היא דיברה תכופות על כך, כשהיתה צעירה יותר, תכונותיה הפנג'אביות המובהקות גרמו לה להיות מודעת לעצמה בקרב אנשים שלא נראו כמוה. פעם היא עשתה סדרת תמונות כדי להתייחס לסטנדרטים של יופי אירוצנטרי שגרמו לתכונות נפוצות בדרום אסיה כמו שיער גוף וגבות עבותות להיראות כמו פגמים. בשיר ללא שם של חלב ודבש, לצד האיור החסר אך המעורר שלה של אישה עם גינה שצומחת על רגליה המושטות, כותב קאור, בפעם הבאה שהוא/מציין את/השיער על הרגליים שלך הוא/צומח לאחור מזכיר/כי ילד גופך/אינו ביתו/הוא אורח/הזהיר אותו/לעולם לא לחרוג/לקבלו/שוב.

אני חושב שסוף סוף התגברתי על בעיות ההערכה העצמית והביטחון שלי בסביבות 20. אני יכול להמשיך ולדבר על זה אבל אני חושב שהאנשים שקוראים את זה יבינו למה אני מתכוון. ההרגשה 'מכוערת' או 'לא אטרקטיבית' מחלחלת לחייך כמו רעל וזה משפיע על הכל. להרגיש חסר ערך עושה את אותו הדבר. אנחנו מפנימים את המגבלות האלה ונדרשת מהפכה פנימית כדי להיפטר מהן, היא אומרת.