עם כיוון השעון התחתון - סלט נבטים, צלי תפוחי אדמה, קראמאני, מנטייה קראי (טיגון עלי חילבה), אוואראי, פוננקאני קאראי, פוליצ'ה קראי (עם שמן שומשום בכבישה קרה ושאלוט - האהוב האישי שלי), קובאקי, פבאקאי (דלעת מרה), ו- vazhaikkai (בננה גולמית) ב- Chellammal Man Paanai בטריצ'י. (צילום: Puliyogare Travels) נראה כי יין ישן בבקבוק חדש הוא הטרנד בתעשיית המזון בימים אלה. נתקלתי במקום הזה שנקרא 'Chellammal Man Paanai Samayal' (בישול סיר הבוץ של Chellammal - התרגום המילולי) בטריצ'י. בתחילה, הייתי סקפטי לתת לזה ניסיון מכיוון שהם קיימים רק כמה שנים ולא כמה עשרות שנים כמו מספר האחרים שביקרתי בהם. אבל מה שבאמת בולט הוא התפריט, אופן הכנת האוכל והקונספט של המסעדה.
ירקות וירקות מסוגים שונים המבושלים בשמן שומשום בכבישה קרה, מוגשים בסירים. (צילום: Puliyogare Travels) אני מתקבלת בברכה על ידי צ'למאלל, הגברת המנהלת את המקום. הם פתוחים רק לארוחת צהריים המגישים 30 פריטים שונים. אפשר לראות חמישה סוגים שונים של קוז'מבו, חמישה ראסמים, 10 פוראליות, חמישה זני תרד וחמישה ממתקים בתפריט שמשתנה מדי יום. בישול מתוך סיר בוץ המונע על ידי עצי הסקה, תבלינים מכות יד, שמן שומשום בכבישה קרה, מסאלות המיוצרות בעזרת אבן טחינה והגשת אלה בכוסות בוץ קטנות הן כלי הנשק הסוד הקולינריים של המקום הזה.
בישול סיר הבוץ מופעל על ידי עצי הסקה (L), הצוות בעבודה ב- Chellammal Man Panai. (צילום: Puliyogare Travels) הם יצרו מחדש את אבן הטחינה (אמי קאל) באמצעות טכנולוגיה. כדי לעשות צדק עם האוכל המוגש, דורש סיפור מפורט בפני עצמו. אבל בדוק את הסרטון שמעביר אותך דרך המטבח והתפריט. כמה מההתמחויות הבולטות היו הכפר vazhai פו אורונדאי קוז'מבו (כופתאות של פרחי בננה ברוטב תמרינדי), Mochai poritha kuzhambu, Ponnankanni keerai, pulicha keerai (בציפוי שמן ג'ינג'י בצלצלי שאלוט), Vendhaya keerai (עלי חילבה מבושלים עם עדשים), Poonkaar arisi saadam (אורז אדום מקומי עם טעם אגוזי ומרקם יפה) והפאסאסאם עשוי ראג'י אוואל.
למען האמת, הרעיון שעומד מאחורי המסעדה הדהים אותי. הבחורים האלה בהחלט בעלי חזון והם עוסקים במשהו גדול. אם אתה בטריצ'י, נסה את המקום הזה.